מאז יום ראשון האחרון, עת שמענו את השיר הנ"ל ברדיו, הוא לא מפסיק להתנגן לי בראש. ברדיו?! האמת שאני לא זוכר אם כבר סיפרנו על הפינוק שיש לנו בימי ראשון - להתעורר לצלילי מוסיקה ישראלית ברדיו. במקרה יום אחד הרדיו נשאר מכוון לתחנה שלא הכרנו - WERS 88.9FM - וביום ראשון שלאחריו התעוררנו בבהלה מסוימת לצלילי הגיטרה של דיוויד ברוזה. לא שיש לנו בעיה עם דיוויד ברוזה… מסתבר שבכל יום ראשון מ-8 ועד 11 בבוקר משדרים שם שירים ישראלים (ואפילו עדכניים ולא רק חסידיים/להקות צבאיות). אגב, מיד לאחר מכן משודרת בשידור חי דרשת יום ראשון מהכנסייה First Church בבוסטון…
טוב, אז נדבקתי לשיר והנה אתמול באמת הגיע הקיץ! או לפחות מה שבבוסטון נקרא קיץ. הנה תחזית מזג האויר שפורסמה לאתמול:
High: 28°C RealFeel®: 29°C
Clouds and sunshine with a couple of showers and a heavy thunderstorm; breezy.
העניין הוא שהתחזית קלעה בול! ב-1 בצהרים היה חם עם שמש יוקדת, רוח חזקה וטפטוף, וב-3 כבר היה מעונן עם רעמים וברקים וגשם חזק שטרם ראינו כמותו כאן. אחרי הצהרים הגשם הפסיק ורק היה חם ובלילה היו 8 מעלות. קיץ אמיתי.
בסוף השבוע האחרון ציינו את Memorial Day הראשון שלנו כהלכתו. כמעט - לא הלכנו לברביקיו - אבל קניות עשינו גם עשינו! היינו צריכים לקנות בגדים לחתונה של סיגל, אז את שבת העברנו במייסי'ס בבוסטון (שעתיים כדי לקנות לי בגדים, שש שעות כדי לחפש לאביגיל) ואת החצי הראשון של ראשון העברנו באיזה קניון ענק (והאמת שמרשים במידה מסוימת) מחוץ לעיר (ברלינגטון). תמונות. מצאנו ביגוד מתאים גם לאביגיל, אל חשש. אני בטוח שגם בחתונה השנה כולם יגידו לה כמה יפה ה…שמלה שלה.
כיוון שסיימנו מוקדם מהצפוי בקניון, הצלחנו להכניס ללו"ז שלנו עוד פעילות מתאימה לחג - צעידה בשבילי לוחמים. לוחמים אמריקאיים אמיתיים, מהתקופה שעוד נלחמו פה על אדמה אמריקאית. צעדנו בשביל שבו נלחמו לפני מעל 200 שנה הבריטים מול המתיישבים, בקרב שפתח את מלחמת העצמאות האמריקאית. תמונות.
אז זהו, עוד שבוע וקצת (שבת בבוקר) אנחנו מגיעים! מי היה מאמין. האמת שהתחושה, כפי שניתן לצפות, מוזרה. למרות שהמקום והאנשים מוכרים ואהובים, הסיטואציה שונה מכל מה שהכרנו עד כה. ביקור מולדת. בנוסף כמובן יש גם את הלחץ הצפוי של איך נספיק לראות את כולם ולעשות את כל מה שאנחנו צריכים בארץ, ואת הלחץ האישי שלי של איך אצליח לא לאכול בארץ יותר מדי חומוס לפני החתונה כדי שאצליח להיכנס למכנסי החתונה החדשים (והקצת לוחצים מלכתחילה) שלי…
מי שרוצה שנביא לו/ה משהו (3.33 3.23 שקל לדולר?!) וטרם אמר את דברו - זה הזמן.
כזכור, את פסח חגגנו בשני "סדרים". הראשון, ביום שישי בערב, אצל נעמה ויון, יחד עם השותפים הצפון אירופאים שלהם וחבריהם. נעמה ערכה הגדה משלה, משולבת עברית אנגלית ומשלבת מנה ראשונה עוד לפני "שולחן עורך" (להיט!). וכרגיל התרשמנו מהמטבח הצפון אירופאי ושילובו במסורת היהודית (קרי - הקניידלעך שלי הוגשו בתוך בורשט. להפתעתי היה טעים). את הסדר השני חגגנו אצל דודה ג'ודי יחד עם המשפחה של אביגיל. שוב הגדה משולבת עברית/אנגלית ואת רוב השירים אנשים שרו בלחן אמריקאי שלא היכרתי. בכלל, זאת היתה הפעם הראשונה שלי בסדר פסח עם משפחה שאינה המשפחה האורגנית שלי. מוזר.
בסוף השבוע האחרון השתתפתי בכנס ROFLCon שנערך במיט. קשה קצת להגדיר את נושא הכנס - מדובר באירוע של כ-500 גיקים של אינטרנט שנאספים כדי לדון ב-internet memes, שהם "רעיונות/תופעות שמתפשטים בצורה מהירה באינטרנט", ובהשפעות שלהם עלינו. וגם כדי להכיר אחד את השני בעולם הפיזי וכדי לעשות כיף באופן כללי. האמת שהיה מעניין מאד. היו הרבה "סלבריטי אינטרנט" - כאלו שאף אחד לא יודע איך הם נראים במציאות אבל שהנוכחים בכנס פשוט מעריצים את העבודה שלהם (אם זה בלוג שהם כותבים, קומיקס שהם מציירים, אתר/פרויקט שהקימו). בין שלל האנשים המעניינים שהשתתפו בפאנלים: הבחור שעשה את המיליון דולר הראשון שלו מעמוד אינטרנט ריק (The Million Dollar Homepage והסבר כאן), בחור שהחליף מהדק נייר אדום אחד בעבור בית, אחד שמצייר קומיקס ושני שמצייר קומיקס של דינוזאורים. שני האחרונים, אגב, ממש אלילי תרבות (אני לא הכרתי) והאמת שמספיק להקשיב להם מדברים כדי להבין שהם מבריקים. בכלל, אני מאד אוהב את האווירה שיש פה בהרצאות באופן כללי. כשהאנשים בקהל נהנים להקשיב למישהו, או סתם אוהבים אותו, הם לא מתביישים להביע את זה. אנשים נהנים לצחוק בקול רם, לעודד, למחוא כפיים שתי דקות בסיום של הרצאה מוצלחת. קשה להסביר, אבל ממש אווירה כיפית. ולא רק בכנסים לגיקים של אינטרנט. תמונות מהאירוע כאן. והגבר בתלבושת הרובוט בטייטס הוא The Tron Guy (לא הייתי מודע לקיומו אבל הוא מהמפורסמים ביותר). אם אתם מוצאים תמונה שאני מופיע בא תודיעו לי - באחד הסשנים ישבתי כסא לפני אותו Tron Guy שצולם עשרות פעמים…
רשמית האביב התחיל ב-21 למרץ, אבל נראה שבוסטון אינה מהממהרים וגם לא מהממהרות, כך שהיום האביבי האמיתי הראשון שקיבלנו היה חמישי שעבר, עם מקס' של 22 מעלות שלמות. את ההתרגשות היה ניתן לחוש בכל מקום - בעבודה כולם דיברו על מזג האויר עוד יותר מבדרך כלל ובזמן ארוחת הצהרים אנשים העזו ויצאו לאכול על ספסלים בחוץ. אבל השיא היה בערב - כיוון שגם בו היה נעים, החלטנו לצאת לטיול רגלי, משהו שלא עשינו מאז נובמבר, כנראה. ובכן, לא היינו היחידים; הרחובות היו מלאים באנשים בשעה 10 בערב. שעה השקולה, על פי זמן בוסטון, למעט אחרי חצות. היתה תחושה כיפית של חגיגיות באוויר, של שחרור משינת החורף הכפויה.
והחגיגה נמשכת גם השבוע. התיירים חזרו בהמוניהם ליארד, גם הסנאים. למרות שלא כולם (הסנאים). אולי חלקם מחכים להערה מיוחדת. אולי הם פשוט עסוקים בייצור דגמי קיץ 2008. וכמובן העצים והשיחים - עדיין ערומים אבל מלאים בניצנים, ופה ושם אפשר כבר למצוא עץ עם פריחה מוקדמת. ובצידי מגרש החניה של הבניין שלנו, היכן שבחודשים האחרונים היו רק ערימות של שלג, פורחים עכשיו מה שנראה לי, ואני לא באמת מבין, כמו נרקיסים. או חבצלות או משהו יפה אחר. וחוץ מהטבע, אפשר גם לראות בכל מקום אנשים שעובדים כדי לתקן את המדרכות, לצבוע את חזיתות החנויות, לשתול פרחים, לתקן את הדשא של היארד.
אצלנו לא תשמעו תלונות על העובדה שפסח יוצא בשבת-ראשון השנה. דווקא מאד נוח. מצד שני, אנחנו משלמים מס תפוצות וצריכים לערוך שני סדרים. את הראשון אנחנו עושים אצל חברים בשישי בערב (כן, שישי ולא שבת. ככה היה יותר נוח לאנשים. וכן, פסטה ולא מצות. ככה היה יותר נוח לאנשים. סתם, סתם). ובראשון בערב אנחנו עושים סדר שני אצל דודה של אביגיל ב-Stoughton יחד עם הדודה מפילדלפיה וההורים של אביגיל שהגיעו לעשות פה את החג. ביום שני, היום בו מצווה עלינו לנוח מכמויות האוכל המטורפות שבלסנו, אני בחופש מהעבודה לרגל Patriots' Day אך אבוי, בהרווארד לומדים כרגיל .
את סוף השבוע האחרון בילינו בסן פרנסיסקו אצל ענבר ועירית. היה מעולה, גם אם מעט קר (עדיין 10 מעלות מעל מה שאנחנו רגילים, אבל כשיש רוחות מטורפות ואתה כל היום בחוץ זה מרגיש אחרת).
בילינו בעיקר בהסתובבות ברחובות, אם ברגל ואם ברכב. ביקרנו ברב תחנות החובה שהעיר מציעה לתייר המצוי, תוך שימת דגש מסוים על התימה האהובה עלינו (כן, אוכל!). מצאנו קווי דמיון בין סן פרנסיסקו לעיר הבירה של החוף המערבי של ישראל: המוני בתי הקפה המפוזרים בכל העיר ולא רק במרכזים בודדים, האווירה ה"תוססת"/נהנתנית, מחירי הדיור, המחסור בחניה וכמובן אוכלוסיית החד-מיניים המשגשגת. משעשע שבעבודה שלי בחור הודי במקור חושב שסן פרנסיסקו ובוסטון מאד דומות, כי שתיהן מאד צפופות בבניינים. לי הן נראות כמעט הפכים.
בכל מקרה התמונות (והוידאו - פליקר הוסיפו אתמול סופסוף אפשרות להעלות גם וידאו) כולם כאן.
שיר נחמד ומדבק שלמדנו היום בתרגול של שיעור פרסית. המבצע שמו אראש, הוא הבריטני ספירס של איראן (לא כולל האישפוזים) והשיר, מסתבר, היה 'ה'להיט ב-2005 שעבר אח"כ גם להודו ולפקיסטן.. (הקליפ הספציפי הזה לא הופיע באיראן).
אביעד מבקש להוסיף חידה נוספת: כמה אלמנטים אמנותיים/אתניים/תרבותיים/לאומיים אפשר לזהות בקליפ אחד?
(מי שמעוניין במילים מעבר למה שמופיע בכותרת מוזמן לפנות אליי)
.
