אי שם מעבר לים

90% מהקולות בקמברידג' הלכו לאובמה. ככה זה נראה בכיכר ליד הבית:

עוד חגיגות

קצת באיחור, קצת על החיים פה בין Thanksgiving לכריסמס:

השירים ברדיו. זה מתחיל מייד אחרי Thanksgiving ביחס של שיר כריסמס אחד לכל שלושה רגילים ומסתיים בכריסמס עצמו במרתון של 18 שעות (בלי פרסומות) של השירים הללו. תופעה מעניינת שקשה למצוא לה מקבילה בארץ. זה לא כאילו היו משמיעים בגלגלצ ביצועים לשירי חנוכה, או ראש השנה. פה השירים הם במיינסטרים, נכתבים ומבוצעים ע"י אמנים מהשורה הראשונה (שעושים הרבה כסף מתגמולים באותם ארבעה שבועות). השנה היו שתי יצירות שנטחנו במיוחד בגלגלצ המקומי שלנו, לאחת מהן נדבקתי בצורה די קשה. לאחר שבועיים של זמזומים מצאתי שמדובר בשיר של ג'ון לנון בשם Happy Xmas (War Is Over) ושהוא שיר מחאה מתקופת מלחמת וייטנאם. הגרסה המקורית נשמעת ככה:

גרסה מותאמת למלחמה בעיראק כאן (תמונות קשות מאד לצפייה. באמת.)

היצירה הנטחנת (והמצוינת) השנייה הייתה Christmas Eve/Sarajevo 12/24 בביצוע של Trans-Siberian Orchestra. האם זה מקרה שגם המקור שלה הוא במלחמה? לא יודע. אבל היא גם מקשרת אותנו לנושא הבא.

קישוטי הבתים. מחזה די מלבב. כשמסתובבים פה בשכונות המגורים (בדרך לסופר למשל), אפשר להתרשם מההשקעה. החל משרשראות פשוטות של נורות קטנות ועד פסלים שלמים (עצים, סנטה, איילים) עשויים נורות (אפשר להשיג בסניף ACE הקרוב). כמובן שהנטייה של האמריקאים להגזים/להראות ששלי גדול יותר/שלי יש יותר כסף להוציא על שטויות/שאני פטריוט גדול יותר מתבטאת גם פה. דוגמאות אפשר לראות כאן. כשמשלבים גם את האייטם הקודם, מקבלים את הסרטון למטה. עד כמה שאני זוכר זה התחיל מתחרות קישוטי בתים, והגיע להיות פרסומת של איזו חברת בירה…

קניות. והרי איך אפשר לשכוח - מדובר בתקופת הקניות האינטנסיבית ביותר בשנה (השנה גידול של רק 3.6 אחוז במכירות לעומת אשתקד. ב-2006 בערך 8%, ב-2005 כ-10%). כיוון שלא באמת הלכנו להסתובב בחנויות (והרי כל הקניות שאני צריך מסתכמות באתר אחד קטן ברשת), וכיוון שאנחנו לא מחוברים לכבלים, החשיפה העיקרית שלנו לנושא הייתה בעזרת הפרסומות ברדיו. היו שתי פרסומות שאהבתי, שמנסות לשכנע אותך לקנות לחבריך כרטיס מתנה שווה כסף (Gift Card) ולא מתנה פיזית. הראשונה היא של Dunkin' Donuts והיא משעשעת אותי בעיקר בגלל הסלוגן שלהם: America Runs on Dunkin'. כאילו באמת אפשר לרוץ אחרי ביקור במאבסת הסופגניות הזו. השנייה מפרסמת רשת תחנות דלק ומספקת סיבה הגיונית לקנות ליקיריכם כרטיס דלק - בו הם בטוח ישתמשו, כשיצטרכו לנסוע להחזיר את כל המתנות הטפשיות האחרות שקיבלו.

את היום התחלתי ב-11 בעוד סבב ראיונות בברואד (באתי לפגישה אחת, יצאתי עם 3 ואחרי 4 שעות…). משם אביגיל אספה אותי ונסענו לקניון היחיד בקמברידג' - Cambridgeside Galleria בכדי להתרשם מטלויזיות ב-Best Buy. בהתחלה חשבנו לקנות אחת בגודל "26, עכשיו אנחנו מתלבטים בין "32 ל-"40…

בערב התלבטנו (3 שניות) בין לעשות כביסה (בחדר הכביסה של הבניין) לבין לצאת לאכול. הסתובבנו באזור Harvard Square, ונכנסנו למקום מקסיקני בשם Border Cafe. היה מצוין. אני חושב שרשמית אנחנו חובבי אוכל מקסיקני עכשיו. מגוון יפה של מנות צמחוניות. לצערנו לא יכולנו לטעום גם מרגריטה כיוון שלא היו ברשותינו לא רישיון נהיגה אמריקאי ולא דרכון כלשהו. לתומי חשבתי שעכשיו, עם הגרין קארד בארנק, לא אצטרך להסתובב עם דרכון אך מסתבר שהוא לא תקף כהוכחת גיל (למרות שמצוין עליו במפורש תאריך הלידה). אנחנו צריכים ללכת להוציא Liquor ID בקרוב.

יצאנו מהמסעדה ושמנו לב שהבניין הצמוד מאכלס את המכון של הרווארד למחקר בתאי גזע… רק כדי להבין את האופי של האזור.

אז כיוון שבמסעדה המקסיקנית לא היו קינוחים החלטנו לתור אחר אחד. בסוף הגענו ל-Finale, מקום מפורסם לקינוחים פלצניים. סליחה, משובחים. לקחנו עוגת גבינה והלכנו לכיכר קרובה. בדרך ראינו שבסופ"ש הקרוב יש ברחוב שלנו פסטיבל איטלקי - עם קדושים והכל!

מהכיכר יכולנו גם להבחין ביוזמה ברוכה ניידת:

העוגה היתה טובה וכבדה (כמו רוב הדברים פה).

שחיתות.

היום התחיל בנסיעה מ-Stoughton צפונה.

פעם ראשונה שנכנסנו לבוסטון ברכב. כמה נופים אורבנים (כמו שאני אוהב): גורדי השחקים, (לא, זה לא עשן מהארובות, זה לכלוך על השמשה של האוטו…), גשר Zakim,

וכשמגיעים לשכונה שלנו - הכנסיה הענקית שעדיין לא ביררתי את שמה.

ממנה הדרך לדירה שלנו קצרה.

כן, הדלת לא משהו מבחוץ… גם אף אחד לא תולה פה שלטים חמודים עם שמות הדיירים המאושרים. פרטיות אני מניח. נו, טוב.

Or: Yes, all those cliches are true.

Hi all! Aviad told me to go write a post.

First, I would like to thank everyone who commented on my name-post, it was all helpful (any other comments are welcome).

We wanted to tell you about our Shabat dinner last Friday at my parents' very good yordim friends who lived in Even Yehuda. Wonderful people. And to the cliche part - really good Jews! We had a full Shabat kiddush with lyrics and music unknown to us. A Yerushalmi who is in the States for 1 year was also invited, and all 4 of us (Aviad, brother, Yerushalmi and myself) were the only ones around the big table who had no idea what was going on.. Our wonderful hosts admitted that they started this tradition 10 years ago. So, always nice practicing your Judaism in the Gola.

To other news, we finally acted as tourists a few days ago and walked around the "North End" in Boston. The Italians were having some festival there (sorry, Aviad would probably attach a link). It was amazing. Other than the fact that we seemed to have found Aviad’s heaven (Italian restaurants everywhere), the place was absolutely - how should I say - 'Chul'! Clean (well, besides the left-overs from the Saturday market), summery (mmm besides the cool weather), and with an impressive Holocaust monument (pictures to be attached later on). 

I think we're gonna like this place.

Just to clarify to anyone who might be alarmed: we don't see ourselves as living in the Gola, we are just temporarily out of town.