משפחה וחברים יקרים,
שתהיה לכולנו שנה טובה ומתוקה, שנת שלום שלווה ואהבה, עם המון הצלחות, התנסויות חדשות והכי חשוב - בריאות!
עם האויר הקריר שמתחיל לנשוף בעורפנו, חברים חדשים וישנים שגרים לידנו, תכניות לטייל יותר, לאכול פחות ולקנות עוד זוג אופניים כי אחד נגנב (זה תחום הפשע הבוער כאן) - שלומנו טוב! מקווים שגם אצלכם.
עם המון אהבה וגעגועים,
משפחת נוי-צ'רניאק
לפני כמעט שנתיים, כשהתחלתי לעבוד, התרברבתי פה על כתובת המייל השווה שקיבלתי ממ.י.ט (שמי הפרטי שטורדל מיט נקודה אי.די.יו) בנוסף למייל העבודה האמיתי שלי וזאת כיוון שהמכון שלי (The Broad Institute of MIT and Harvard) נמצא בקמפוס של, ומסונף מנהלתית למיט (ואני עובד מיט). ובכן, ביום רביעי הקרוב, ה-1 ליולי זה נגמר.
בספטמבר האחרון, בטקס רב רושם בלובי שלנו, בהשתתפות כל המי ומי (נשיאות הרווארד ומיט, המושל ונציגי תקשורת) הודיעו אלי ואדית ברואד על מתנה בסך 400 מיליון דולר למכון (בנוסף ל-200 שתרמו עד כה) שתאפשר להפוך אותו למכון עצמאי. על פי התוכנית, ב-400 המיליון לא ייגעו במהלך 10 השנים הקרובות אלא ישקיעו אותן בעזרת קרן ההשקעות של הרווארד עד שיצמחו למיליארד דולר (=4 מיליארד שקל. יאייקס).
המשמעות לארגון, כפי שאני רואה אותה, היא בעיקר הגמישות הניהולית והכבוד להנהלה (יחד עם עוד כמה ג'ובים ניהוליים ואני בטוח שגם כמה ג'ובות). המסר שאנחנו מקבלים מההנהלה הוא שקרה לנו הדבר הכי טוב שיכולנו לצפות לו ושמדובר בזמנים מרגשים… שום דבר קונקרטי מזה. מבחינה מנהלתית מדובר בכאב ראש לא קטן (אבל שווה את זה, אנחנו יודעים). לנו סיפרו שיהיו מספר שינויים בתנאי העבודה אבל אל דאגה, המשכורות לא ישתנו… (אם לא ברור — בהיותנו חלק ממוסד אקדמי משכורות העובדים נקבעות על ידו, ואינן ידועות כגבוהות במיוחד. כמוסד עצמאי תוכל ההנהלה לקבוע גובה משכורות כאוות נפשה ועל כן הציפייה קצרת המועד לשינוי לטובה).
ואכן השינוי הגיע לפני שלושה חודשים, בדמות ערימות של מכתבים על עגלות דואר. כל עובד שני בערך קיבל מכתב. מכתב פיטורין… כיוון שהמכון הופך לעצמאי ב-1 ליולי הרי שעובדי מיט עוברים להיות עובדי המכון ולכן עפ"י החוק צריכים להודיע לנו רשמית ממיט שמפסיקים להעסיק אותנו. אז למרות שהבהירו לנו לפני זה שזה יגיע ושמדובר בסך הכול במהלך בשביל הפרוטוקול, עדיין קיבלנו רק מכתבי פיטורין. לא הגיעו שום "מכתבי העסקה" יחד איתם או מאז. אבל כנראה שבאמת אין מה לדאוג.
רק למלא טפסים. היינו צריכים למלא שוב טופס הגשת מועמדות לתפקיד (למה אני מתאים לתפקיד - עשיתי אותו במהלך השנה וחצי האחרונות. ממליצים? הבוסית שלי), טופס הצהרת סודיות, ויתור על סודיות לתיק עובד שלנו במיט, טופס 101 (או באנגלית - I-9), לשנות ביטוח רפואי (יש חבילות חדשות, האמת יותר זולות). את מספרי הטלפון שינו, את כתובות האימייל, את כרטיסי הזיהוי (כולל קמפיין צעקני עם הסיסמא "לא הצטלמת לכרטיס החדש? - לא תוכל להשתמש במעלית!"). אה, והם קוראים לברואד החדש Broad 2.0… איך אומרים lame בעברית?
אבל חוץ מהטרדות הזמניות האלו מה שבאמת חבל הוא איבוד הסטטוס של עובד מיט (והחלפתו באובד מיט?). ארגון גדול כמו מיט יכול (ורוצה) לספק מגוון של הטבות לעובדים שיהיה קשה לברואד לספק. אנשים איבדו את הזכאות להשתמש במרכז הספורט (במחיר עובד), לשלוח את הילדים לגן של מיט, להשאיל ספרים מהספריות, להשתתף באירועים סגורים של מיט, להיכנס לבניינים בקמפוס אחרי 6 בערב ובסופי שבוע וכן, לקנות כרטיסי קולנוע מוזלים (כשהתראיינתי לעבודה ושאלתי אנשים איך התנאים יותר מאחד הזכירו את ההטבה הזו. גיחכתי לעצמי אז. והיום?)
קראת עד לכאן (בלי דילוגים)? הנה פרס: אביגיל מגיעה לארץ ב-15 ואני ב-19 ביולי. להתראות בקרוב!
,We would like to wish you a happy springy holiday and a joyous Seder
Wish we could spend it together
Thinking of you always
Aviad and Avigail
כזכור, את פסח חגגנו בשני "סדרים". הראשון, ביום שישי בערב, אצל נעמה ויון, יחד עם השותפים הצפון אירופאים שלהם וחבריהם. נעמה ערכה הגדה משלה, משולבת עברית אנגלית ומשלבת מנה ראשונה עוד לפני "שולחן עורך" (להיט!). וכרגיל התרשמנו מהמטבח הצפון אירופאי ושילובו במסורת היהודית (קרי - הקניידלעך שלי הוגשו בתוך בורשט. להפתעתי היה טעים). את הסדר השני חגגנו אצל דודה ג'ודי יחד עם המשפחה של אביגיל. שוב הגדה משולבת עברית/אנגלית ואת רוב השירים אנשים שרו בלחן אמריקאי שלא היכרתי. בכלל, זאת היתה הפעם הראשונה שלי בסדר פסח עם משפחה שאינה המשפחה האורגנית שלי. מוזר.
בסוף השבוע האחרון השתתפתי בכנס ROFLCon שנערך במיט. קשה קצת להגדיר את נושא הכנס - מדובר באירוע של כ-500 גיקים של אינטרנט שנאספים כדי לדון ב-internet memes, שהם "רעיונות/תופעות שמתפשטים בצורה מהירה באינטרנט", ובהשפעות שלהם עלינו. וגם כדי להכיר אחד את השני בעולם הפיזי וכדי לעשות כיף באופן כללי. האמת שהיה מעניין מאד. היו הרבה "סלבריטי אינטרנט" - כאלו שאף אחד לא יודע איך הם נראים במציאות אבל שהנוכחים בכנס פשוט מעריצים את העבודה שלהם (אם זה בלוג שהם כותבים, קומיקס שהם מציירים, אתר/פרויקט שהקימו). בין שלל האנשים המעניינים שהשתתפו בפאנלים: הבחור שעשה את המיליון דולר הראשון שלו מעמוד אינטרנט ריק (The Million Dollar Homepage והסבר כאן), בחור שהחליף מהדק נייר אדום אחד בעבור בית, אחד שמצייר קומיקס ושני שמצייר קומיקס של דינוזאורים. שני האחרונים, אגב, ממש אלילי תרבות (אני לא הכרתי) והאמת שמספיק להקשיב להם מדברים כדי להבין שהם מבריקים. בכלל, אני מאד אוהב את האווירה שיש פה בהרצאות באופן כללי. כשהאנשים בקהל נהנים להקשיב למישהו, או סתם אוהבים אותו, הם לא מתביישים להביע את זה. אנשים נהנים לצחוק בקול רם, לעודד, למחוא כפיים שתי דקות בסיום של הרצאה מוצלחת. קשה להסביר, אבל ממש אווירה כיפית. ולא רק בכנסים לגיקים של אינטרנט. תמונות מהאירוע כאן. והגבר בתלבושת הרובוט בטייטס הוא The Tron Guy (לא הייתי מודע לקיומו אבל הוא מהמפורסמים ביותר). אם אתם מוצאים תמונה שאני מופיע בא תודיעו לי - באחד הסשנים ישבתי כסא לפני אותו Tron Guy שצולם עשרות פעמים…
אז קצת באיחור - ביום רביעי חגגנו את 'ליל כל הקדושים', או בישראלית - פורים עם דגש על דלעת, רוחות רפאים ובתים הרדופים בהן וממתקים. ברחובות היה ממש נחמד. בתים מקושטים וילדים (עם ההורים) בסיבובי הממתקים המסורתיים. הלכנו למסיבת פורים בבית של חברה ללימודים של אביגיל בשם מארייטה. ובכן, באנגלית המונח מדויק יותר - get together. כיוון שהבנו שבמסיבות Halloween מגיעים מחופשים, ואף ראינו אנשים ברחוב באותו יום מחופשים, די נלחצנו שאין לנו תחפושת. אביגיל אפילו הלכה לסופר לחפש משהו סמלי אבל ללא הצלחה רבה. למזלנו, ברגע האחרון היתה לי הברקה והחלטתי שאתחפש לדלעת. ז"א אלבש חולצה כתומה (נשארה לי מימי ההתנתקות העליזים) ואז גם נזכרתי במכנסי פיג'מה קצרים וכתומים (עם ציורים של רוחות רפאים!) שיש לי. לבשתי אותם על טרנינג ארוך. אביגיל מצאה גם היא חולצה כתומה (מעתיקנית!) גם טרנינג שחור וגם קוקיות כתומות…
מיותר לציין שפרט אלינו אף אחד לא הגיע מחופש / לבוש כמו טמבל…
היה… מעניין! בהחלט. חבורה של 20 חנונים מהרווארד ו-מיט. חצי מזרח אסייאתים, קצת אירופה וישראל ושניים וחצי אמריקאים אמיתיים. יושבים, אוכלים קרפים צרפתיים, מרק עוף אסייאתי וקוביות גבינת צ'דר עם אננס. פיוז'ן. לידי ישבה איזו ילדונת שלטענתה יש לה כבר תואר ראשון והיא מורה בבי"ס יסודי כבר 4 שנים. לא הפסיקה לקשקש וקראה לנו מספרי ד"ר סוס. חבר של מריאטה הביא את הכינור שלו והפליא בוירטואוזיות שלו אך התבשם מאהדת הקהל ובמקום לפרוש בשיא המשיך לנגן ולנגן עד שהורד מהבמה באכזריות (ז"א באכזריות אמריקאית - קריאת התפעלות מזויפת מלווה בחיוך בזווית מאד מסוימת שאמור לסמן לך שנמאסת).
ההנאה שלי באירועים כאלו נובעת, כפי שאפשר לצפות, בעיקר מהחוויה האנתרופולוגית. אנשים מכל כך הרבה סוגים יש פה. לפני כמה ימים בארוחת צהרים ישבה שולחן לידי חבורה של 3 נשים אפריקאיות-אמריקאיות וגבר אפריקאי-אמריקאי. הבנות נשמעו כמו וופי גולדברג ב-Sister Act. הם פשוט דיברו בכזו אנגלית אפריקאית-אמריקאית מגניבה. כבדה אבל כזו שאני עדיין מצליח להבין ושמלאה בקריאות 'Oh my Lord!' ו-’sister'. מאז מורה היא אחותי (Yo sis! S'up?) ואני לא מפסיק לשבח את האל (Praise the Lord!).
בסוף השבוע הקודם הגיע המשלוח שלנו מישראל (באיחור של חודש ובחוסר של ארגז אחד מתוך 25). בקרוב הפוסט שיסביר לכם ולמכריכם למה אסור, אסור, אסור להתקרב ל-'אלפא שילוח בינלאומי' הידועים גם בשם 'גאמא שילוח בינלאומי' וגם בשם (שכה יהיה לי טוב) 'אומגה שילוח בינלאומי'. אבל במקום לפרוק את הארגזים, נסענו מערבה לטיול השלכת שלו ציפינו כל כך הרבה זמן. נסענו מערבה כחצי שעה, רק כדי לגלות שאנחנו כבר אחרי השיא… העצים חלקם כבר ערומים וחלקם ירוקים, כך שהסתבר לנו בדיעבד שטיול השלכת שלנו היה שבועיים קודם כשנסענו דרומה לאיקאה. אבל זה לא אומר שלא נהנינו - התרשמנו בדרך מחוות חקלאיות שמלאות בדלעות על כל סוגיהן (ובהרבה רוכשי דלעות) וגם הקפנו ברגל את Walden Pond - אגם נחמד עם חשיבות היסטורית כלשהי, שאולי אביגיל, אם יצא לה אי פעם לכתוב לכם שוב (לפני טקס קבלת התואר ז"א), תוכל להרחיב עליה (לא כל כך הקשבתי…).
