קצת באיחור, קצת על החיים פה בין Thanksgiving לכריסמס:
השירים ברדיו. זה מתחיל מייד אחרי Thanksgiving ביחס של שיר כריסמס אחד לכל שלושה רגילים ומסתיים בכריסמס עצמו במרתון של 18 שעות (בלי פרסומות) של השירים הללו. תופעה מעניינת שקשה למצוא לה מקבילה בארץ. זה לא כאילו היו משמיעים בגלגלצ ביצועים לשירי חנוכה, או ראש השנה. פה השירים הם במיינסטרים, נכתבים ומבוצעים ע"י אמנים מהשורה הראשונה (שעושים הרבה כסף מתגמולים באותם ארבעה שבועות). השנה היו שתי יצירות שנטחנו במיוחד בגלגלצ המקומי שלנו, לאחת מהן נדבקתי בצורה די קשה. לאחר שבועיים של זמזומים מצאתי שמדובר בשיר של ג'ון לנון בשם Happy Xmas (War Is Over) ושהוא שיר מחאה מתקופת מלחמת וייטנאם. הגרסה המקורית נשמעת ככה:
גרסה מותאמת למלחמה בעיראק כאן (תמונות קשות מאד לצפייה. באמת.)
היצירה הנטחנת (והמצוינת) השנייה הייתה Christmas Eve/Sarajevo 12/24 בביצוע של Trans-Siberian Orchestra. האם זה מקרה שגם המקור שלה הוא במלחמה? לא יודע. אבל היא גם מקשרת אותנו לנושא הבא.
קישוטי הבתים. מחזה די מלבב. כשמסתובבים פה בשכונות המגורים (בדרך לסופר למשל), אפשר להתרשם מההשקעה. החל משרשראות פשוטות של נורות קטנות ועד פסלים שלמים (עצים, סנטה, איילים) עשויים נורות (אפשר להשיג בסניף ACE הקרוב). כמובן שהנטייה של האמריקאים להגזים/להראות ששלי גדול יותר/שלי יש יותר כסף להוציא על שטויות/שאני פטריוט גדול יותר מתבטאת גם פה. דוגמאות אפשר לראות כאן. כשמשלבים גם את האייטם הקודם, מקבלים את הסרטון למטה. עד כמה שאני זוכר זה התחיל מתחרות קישוטי בתים, והגיע להיות פרסומת של איזו חברת בירה…
קניות. והרי איך אפשר לשכוח - מדובר בתקופת הקניות האינטנסיבית ביותר בשנה (השנה גידול של רק 3.6 אחוז במכירות לעומת אשתקד. ב-2006 בערך 8%, ב-2005 כ-10%). כיוון שלא באמת הלכנו להסתובב בחנויות (והרי כל הקניות שאני צריך מסתכמות באתר אחד קטן ברשת), וכיוון שאנחנו לא מחוברים לכבלים, החשיפה העיקרית שלנו לנושא הייתה בעזרת הפרסומות ברדיו. היו שתי פרסומות שאהבתי, שמנסות לשכנע אותך לקנות לחבריך כרטיס מתנה שווה כסף (Gift Card) ולא מתנה פיזית. הראשונה היא של Dunkin' Donuts והיא משעשעת אותי בעיקר בגלל הסלוגן שלהם: America Runs on Dunkin'. כאילו באמת אפשר לרוץ אחרי ביקור במאבסת הסופגניות הזו. השנייה מפרסמת רשת תחנות דלק ומספקת סיבה הגיונית לקנות ליקיריכם כרטיס דלק - בו הם בטוח ישתמשו, כשיצטרכו לנסוע להחזיר את כל המתנות הטפשיות האחרות שקיבלו.
הלילה אנחנו עוברים לשעון חורף, מה שאומר שנחזור להיות GMT-5 - הפרש של 7 שעות מישראל. באסה.
חוץ מזה, במסגרת עדכוני התקשורת (האינסופיים?) - אני זמין מעתה במספר 1-617-500-3468. חיוג למספר הזה יצלצל בסלולר, במחשב ובטלפון בעבודה שלי בו זמנית. שירות (חינם) של חברת GrandCentral שנקנתה לא מזמן ע"י גוגל, במסגרת פעילותה בתחום הטלפוניה. מעניין גם שירות ה-144 שגוגל מספקת (שוב חינם) ע"י מספר 1-800. השיחה מתבצעת עם מענה ממוחשב כאשר המשתמש פשוט צריך להגיד באנגלית איפה ומה הוא מחפש. הספקולציות הן שגוגל הקימה את השירות הזה רק כדי לאסוף מדגם ענק של דגימות קול אנושיות שיעזור לה לפתח יישומים כגון מנוע חיפוש קולי.
אזהרה: הפוסט הבא מכיל בעיקר מידע יבש על שירותי התקשורת בהם אנחנו משתמשים. אפשר לדלג לסופו על מנת לצפות בסרט דוקומנטרי קצר אודות חייו של הסנאי המצוי.
בימים האחרונים היינו מעט מוגבלים מבחינה תקשורתית: לסלולרים שלנו אין קליטה בתוך הבית (כך המצב מאז עשינו מנוי), הטלפון הקווי שהיה פה מהדיירים הקודמים ושהשתמשנו בו כדי לקבל שיחות וכדי לחייג למספרי 1-800 בוטל, ובג"צ הפסיק לנו את המנוי בשירות ה-VOIP של בזק בינלאומי שבמסגרתו היה לנו פה קו ישראלי לכל דבר.
אז עשינו כמה שינויים במערך התקשורת (הסבוך) שלנו:
החלפנו את החברה הסלולרית מ-AT&T ל-Verizon, להם יש קליטה גם בבית שלנו… תוך יום הגיעו הטלפונים בדואר. פה העבירו כבר את החוק על ניידות מספרי טלפון בין חברות סלולריות והתהליך אכן פשוט ביותר: מדברים עם נציג של Verizon ותוך חצי שעה המספר שלך מצלצל בטלפון החדש והמנוי בחברה הקודמת נסגר. אז עכשיו אפשר להשיג אותנו בסלולרים בכל מקום ושעה. היאח!
כיוון ששיחות נכנסות לטלפונים סלולרים פה עולות כסף למקבל השיחה, רצינו גם קו נייח בדירה. קו שכזה עולה כ-$30 לחודש בחברת טלפונים מסורתית. מה שמצאנו בסוף זה חברה בשם Gizmo Project (לא נשמעת מקצועית כ"כ, אני מודה), שמציעה לנו מספר טלפון בבוסטון לקבלת שיחות נכנסות במחשב בעזרת החייגן שלהם (דמוי סקייפ). ננסה איך זה עובד ב-$8 לשלושה חודשים. המספר הוא 1-617-671-1320. אפשר גם להשאיר הודעות, אותן אנחנו מקבלים לאימייל. בשירות דומה שלה השתמשתי כשהייתי צריך תא קולי אמריקאי כשחיפשתי פה עבודה מישראל. עבד מצוין.
בשביל לבצע שיחות החוצה כשאנחנו בבית אנחנו משתמשים בסקייפ. שלושה דולר לחודש קונים לנו שיחות ללא הגבלה לארה"ב (וקנדה), ושיחות לישראל עולות לנו 2.1 סנט לדקה (לקו נייח).
יצא לנו היום (במקריות מפתיעה) להיות בקשר עם מספר ספקי שירות בשל בעיות שהיו לנו עם מוצרים/שירותים. החוויות אכן שונות, לרוב לטובה, מהחוויות הישראליות המקבילות.
קנינו בשבוע שעבר פייה לברז במטבח - משהו מאד פשוט ונוח. לא הצלחתי לחבר לברז - ההברגות לא מתאימות. על הקופסא ראיתי שהם מבקשים להיכנס לאתר שלהם במידה ונתקלים בבעיה. נכסנו ומלאנו טופס פנייה קצר, פירטנו את הבעיה ואת דגם הברז שיש לנו. היום קיבלתי מייל מהשרברב - מסתבר שחברת הברזים שלנו מייצרת ברזים שאינם תואמים לסטנדרט המקובל. הוא שולח לנו בדואר מתאמים שייתכן ויעזרו.
סיפור מעצבן שאכן לא היה קורה בישראל - אין לנו קליטה בסלולרים שלנו בדירה. בחוץ, ברחוב - יש. חברת הסלולר שלנו היא חברה קטנה בשם at&t… עד כמה שהדבר מפתיע, מקרים כאלו הם די נפוצים כאן. כיסוי סלולרי אינו מובן מאליו, בעיקר בגלל המרחבים העצומים. אבל מי חשב שבעיר גדולה יהיו בעיות כאלו? אביגיל הרימה טלפון לשירות לקוחות שלהם (מס' חינם כמובן. בכלל, לכל מכולת פה יש מספר חינם. לא ה-1-700 המעצבן). חיכתה כרבע שעה למענה. אחרי זה דיברה עוד כ-45 עם נציג. כיוון שטרם עברו 30 יום מאז חתמנו את החוזה (לשנתיים) אנחנו יכולים לבטל אותו ולהחזיר את הטלפונים (שקיבלנו בחינם) ללא שום חיוב. אבל אפשרות נוספת היא לנסות טלפונים אחרים שייתכן ויתפקדו טוב יותר (כך לטענת הנציג, אנחנו סקפטיים). אז עכשיו שולחים לנו בדואר טלפונים שווים יותר. על כל אחד מהם אנחנו משלמים $50 אבל יש rebate של $50 גם כן, כך שלמעשה מקבלים אותם בחינם. פתח סוגריים. כל נושא ה-rebate פה נראה לי כ"כ מוזר. למי שלא מכיר - קונים מוצר, שולחים הוכחת קנייה בדואר, מקבלים אחרי כמה שבועות צ'ק בדואר. אביגיל טוענת שזה באמת עובד ואין אותיות קטנות ודברים מסובכים שצריך לעשות. נראה לי כ"כ טפשי ומיותר. אני לא מבין איך האמריקאים, הצרכנים הכי נבונים לכאורה, מוכנים לשחק את המשחק הזה. סגור סוגריים.
קיבלנו היום בדואר מאמזון שואב אבק. כן, לא שואב אבק - הספר או הסרט. שואב אבק. גם זה מגניב - חבילות פשוט מונחות בכניסה לבניין. כל אחד מהרחוב יכול לעבור ולהרים לעצמו שואב אבק, מסך מחשב, טלפון סלולרי. אף אחד לא עושה את זה. בכל מקרה - שואב האבק שבק חיים לאחר 1.5 שניות של עבודה מאומצת. אביגיל נכנסת לאתר של אמזון, לוחצת על כפתור - הטלפון מצלצל. על הקו נציג שירות. הוא מדריך אותה כיצד לגלוש באתר שלהם ולבצע את כל התהליך של החזרת המוצר בצורה מקוונת. די מדהים בפשטות למשתמש. בוחרים מתוך המוצרים שנשלחו אליך את המוצר שאתה רוצה להחזיר ואת הסיבה (סיבות כמו "התחרטתי" ו-"התבלבלתי והזמנתי את המוצר הלא נכון" מתקבלות גם הן בהבנה ובסלחנות). בשלב הבא מופיעה על המסך תמונה של מדבקת דואר אותה צריך להדפיס, להדביק על הארגז ופשוט למסור באחד מסניפי הדואר. למי שאין מדפסת (שלנו בדרך מקליפורניה כרגע…) יש אפשרות לשלוח בדואר את המוצר על חשבונו ולקבל החזר מלא על דמי המשלוח או (כמו שאנחנו בחרנו) לקבל בדואר את המדבקות האלו. בלי קשר, שואב אבק חדש נשלח כבר היום ויגיע מחר אחה"צ! פעם ראשונה שנחשפתי לשירות ברמה כזאת.
כאילו לא מספיק, המיקרו שלנו (בן 4 ימים) שבק גם הוא חיים היום. התקשרתי לשירות לקוחות, אמרו תחזיר לחנות. את האריזה המקורית כבר זרקנו, גם את הקבלה. בחנות כל מה שהיינו צריכים זה להעביר את כרטיס האשראי ועל פיו שיחזרו את הקנייה שלנו. אין צורך בעותק הקשיח, גם אין שאלות מיותרות - רק האם תרצה חלופי או זיכוי.
למי שקראו הכל עד לכאן - אני מלא הערכה. השאירו תגובה כדי שאדע מי אתם!
זהו, ארזנו כמעט הכל. מחר בבוקר אנחנו יוצאים בשיירה של רכבים מלאים במטלטלינו (גם ג'ודי מצטרפת עם האוטו שלה). יש לנו 4 מזוודות ענק שהבאנו אנחנו בטיסה לפה, תכולה של 4 מזוודות שהביאו המשפחה של אביגיל במהלך החודשים האחרונים, שתי שקיות ענק מ-Linens n' Things, שתי שקיות ענק מאיקאה ושני Trolleys…
אנחנו פוגשים שם את בעלת הבית שלנו (ירינה טורקו בודרוק) כדי לקבל המפתחות, בין 10 ל-2 אמור להגיע המשלוח מאיקאה עם כל הריהוט שלנו (חייבים להרכיב את כולו מחר או מחרתיים כי אם משהו נדפק חייבים לדווח תוך 24 שעות…) ובין 3 ל-5 אמור להגיע הטכנאי של הכבלים לחבר אותנו לאינטרנט! אחרי קניות של אוכל יחסרו לנו רק שולחן סלון, טלויזיה, מערכת סטריאו, לפטופ לאביגיל, טוסטר אובן, מיקרו גל ושואב אבק… אבל משהו שכבר יש לנו (קיבלנו היום בדואר, באדיבות דבי) - AeroBed זוגי! כך שעכשיו אנחנו יכולים לא רק להזמין אתכם אלא באמת גם לארח.
חוץ מזה היום הייתי שוב בראיונות ב-Broad. חמישה במספר. שוב התרשמתי עמוקות מהדברים המעניינים (ואף חשובים) שעושים שם ומהאנשים הגם (כנראה) מוכשרים וגם נחמדים/בראש שלי. שבוע הבא עוד פגישה עם ג'יל, ראש קבוצה אחת, ועם עוד אחד מהקבוצה שלה וביום חמישי נאמר לי שג'יל ואן יגיעו להחלטה משותפת לגבי. כן, אני אתאכזב מאד אם לא אקבל שם הצעה. לא, אני לא אוהב את הסיטואציות האלו בכלל.
