[אולי בפוסט הבא.]
בזמן ההליכות שלי לשיעורי בילוגיה, דרך המסדרון האינסופי, אני נוהג להעיף מבט בחלק ממאות הפליירים שתלויים לאורכו. זו דרך מהירה לקבל מושג על מה שקורה בקמפוס, יחד עם עיתון מיט, The Tech, שאני לוקח בימים שלישי ושישי ומביא הביתה (עכשיו הוא מצטרף למנוי על NY Times של ימי ראשון שעשינו). אפרופו המסדרון - שמתי לב שהתנועה במסדרון פשוט מחקה בדיוק מטריד תנועת מכוניות בכביש דו סיטרי (עם שלושה נתיבים). כולם הולכים בצד ימין של המסדרון ואז, אם נתקעת מאחורי איזו משאית(…), אתה פשוט יוצא לעקיפה דרך הנתיב האמצעי. העקיפה כוללת מבט לאחור לוודא שאין מישהו שרץ מאחוריך (זוכרים את העתודאים הרצים באוניברסיטת ת"א? גם פה…) ומבט לפנים לוודא שאף אחד מהנתיב הנגדי לא עוקף גם הוא כרגע. באיזשהו שלב אני צריך לפנות שמאלה מהמסדרון, ואז, כמו בפניות שמאלה בצמתים מרומזרים פה, אני עוצר בנתיב האמצעי ומחכה שתתפנה מעט הדרך בנתיב הנגדי כדי שאוכל לעבור…
אפרופו שיעור ביולוגיה - באחד השיעורים, לאחר שלמדנו כיצד וירוסים גורמים לסרטן וכיצד חומרים כימיים גורמים לסרטן המורה עצר ל-7 דקות בהן הטיף נגד עישון סיגריות/טבק. כולל שקף המדגים מספר המעשנים ומספר מקרי סרטן הריאות מאז תחילת המאה ה-20 (הזינוק הוא במהלך מלחה"ע השנייה, כשהחיילים קיבלו אספקה מהמדינה. ירידה מאז שנות השמונים.), כולל הנתון המדהים של 550,000 מתים בשנה בארה"ב מנזקי עישון (תוך השוואה למספר ההרוגים במלחמות), כולל העובדה שבעיית העישון בארה"ב הופכת לבעיה חברתית-מעמדית, וכולל הטפה לצריכת מריחואנה כתחליף לעישון סיגריות (רק 3-4 מקרי מוות בשנה בארה"ב). בשיעור אחר פתחנו את השיעור בשירת Happy Birthday dear Mr. Weinberg…
בכל אופן, בזכות אותם פליירים הלכתי השבוע לשתי הרצאות בערב (ועוד אחת מקצועית, במהלך היום). הראשונה היתה של בחור בשם Timothy Ferriss שכתב ספר בשם The 4-Hour Workweek: Escape 9-5, Live Anywhere, and Join the New Rich. בחור יהיר, מתנשא, מלא בעצמו ודי טמבל באופן כללי שהצליח לכתוב ספר שנמצא בראש רשימות רבי המכר של העיתונים המובילים פה (ובאמזון) כבר חצי שנה. האמת שחשבתי לעיין בספר, ז"א לפני שפגשתי את הכותב. אחד הרעיונות המרכזיים - לבצע מיקור חוץ לכל הפעילויות היומיומיות שלנו שאנחנו לא נהנים לבצע ושלתת למישהו אחר לבצע במקומנו יעלה לנו פחות ממה שאנחנו מרוויחים לשעה. ולכן ההמלצות שלו הן לתת לאנשים מקנדה ומהפיליפינים לעבור לנו על המיילים ולתת להודים לעשות עבורנו מחקרים באינטרנט. ואיזה כיף שאפשר אפילו לשכור מישהו בהודו שייקבע עבורך פגישות עם אנשים תוך שהוא מכנה אותך Professor Ferriss, וכל זה ב-$5 לשעה! אכן החלום האמריקאי.
הרצאה שנייה היתה של כתבת בכירה של USA Today לענייני דיפלומטיה בשם Barbara Slavin, שכתבה לאחרונה ספר על יחסי ארה"ב-אירן שנקרא Bitter Friends, Bosom Enemies: Iran, the U.S., and the Twisted Path to Confrontation. גם היא עצבנה אותי. הגישה שלה חד-צדדית לחלוטין והסיקור מונע מרגשות ולא מעובדות. מציגה את הדברים כאילו איראן, במהלך העשור האחרון, רק מנסה לנרמל את היחסים עם ארה"ב ומוכנה לדון בתוכנית הגרעין ואילו האחרונה דוחה אותה שוב ושוב משיקולים זרים. היא גם פלטה משהו (אוף דה רקורד) על כך שלדעתה מדיניות ארה"ב מוכתבת ע"י ישראל. שיהיה לה בהצלחה. לפחות היה אפשר לנגב חומוס ביציאה יחד עם איראנים וערבים (שאינם יהודים). אה, והיה אפשר גם לקנות את הספר שלה במחיר מבצע של $20, לעומת ה-$16 שהוא עולה באמזון…
אפרופו יהודים ואיראנים. בסופ"ש הזה מסתיים פה פסטיבל בוסטון לסרטים יהודיים. מסתבר שיש שם כמה סרטים שרצינו לראות בארץ ולא הספקנו - בופור, אדמה משוגעת ומדוזות. רצינו ללכת אבל בשל בעיות טכניות אנחנו מוותרים (אבל הורדתי באי-מיול). ואז אביגיל גילתה שיש עכשיו גם פסטיבל סרטים איראניים (למעשה שניהם מציגים היום באותו מקום), כך שייתכן שנלך בסופ"ש הבא. גם עידן רייכל מגיע שבת הבאה לבוסטון יחד עם הפרויקט. מצחיק ששמענו מענבר ועירית שהוא מופיע בסן פרנסיסקו והם רצו ללכת אבל לא הלכו בסוף, ובשבת הבאה עירית מתארחת אצלנו ואז אולי נוכל לרצות ללכת ולא ללכת בסוף שלושתנו, הפעם בבוסטון.
את השבוע במיט קינחתי אתמול בהקרנה (חינם) של הסרט האחרון של מייקל מור - SiCKO על מערכת הבריאות האמריקאית. מזעזע, משעשע ומגמתי כסרטיו הקודמים. ללא ספק משהו דפוק בדרך האמריקאית.
כיוון ש-Veterans Day (יום המילואמיניקים?) נופל השנה על יום ראשון החליטו במיט (טוב, גם בהרווארד) שזה בזבוז של יום חופש ולכן יש לשנינו חופש גם ביום שני השבוע. נשמעת הזדמנות מצוינת לביקור בניו יורק, לא? בכלל, אני די מתבייש בכך שאנחנו כבר 3 חודשים פה, במרחק ארבע שעות ורק $15 מהתפוח ועדיין לא ביקרנו. אנחנו לוקחים מחר ב-7 בבוקר(!) אוטובוס (Chinatown Bus) מצ'יינה טאון בוסטון לצ'יינה טאון ניו יורק. מאד נוח, זול ומסתבר שגם טרנדי. נישן לילה אחד במלון (כוכב אחד, $200…) ונחזור בשני בלילה. כן, החיים קשים.
שבוע טוב לכולם!
