אי שם מעבר לים

הלכנו השבוע לראות את האופרה אותלו בביצוע של Lowell House Opera של הרווארד. קצת מוזר — Lowell House הוא בניין (קומפלקס בניינים) מעונות סטודנטים ואיכשהו יש לו אופרה משלו, שהיא גם (כמיטב המסורת ה'הכי' האמריקאית) האופרה המופיעה ברציפות הכי הרבה זמן בניו אינגלנד (מאז 1938)… המופע עצמו מתקיים בחדר האוכל(…) של המעונות שהוא אולם די מרשים בשביל חדר אוכל (אני לא זוכר נברשות בקפיטריות של אונ' ת"א), אבל עדיין חדר אוכל. אנחנו ישבנו בשורה של מכונות השתייה.

האמנים המופיעים הם בחלקם מקצועיים (בתפקידים ראשיים) ובחלקם סטודנטים. ההפקה כוללת חוץ מתפאורה ותאורה גם תזמורת מלאה שתמיד מרשים לשמוע, בייחוד באווירה אינטימית כזאת (כ-150 איש). האדם שדרכו נודע לי על ההופעה וגם הסיבה (היחידה, יש להודות) שבגינה רציתי ללכת ולצפות באופרה הוא עמית לעבודה בשם Channing Yu שביליתי כשנה וחצי בלשבת גב אל גב איתו באותו קיוביקל. רק לאחרונה נודע לי שהוא מנהל חיים כפולים (אם לא מרובעים)– הוא מה שנקרא M.D Ph.D, רופא ודוקטור אם תרצו; אונקולוג שמטפל בחולים בבי"ח, חוקר סרטן במכון שלי, פסנתרן, כנר ובריטון סמי-מקצועי ומנצח. על התזמורת של אותלו למשל. היה ממש מוזר וכיף לראות אותו פתאום בטוקסידו בעמדת המנצח, מנצח בהתלהבות. מדהים אילו אנשים מוכשרים יש בעולם. נחמד שחלקם בוחרים להסתובב פה מסביבנו.

ד"א, אנחנו הסתלקנו בהפסקה. הכסאות הלא נוחים, הנחירות של אביגיל והצרחות מהבמה לא הותירו ברירה…

המזל הוא שחוץ מתרבות יש פה גם כמה דברים מעניינים לעשות (סתם, סתם). השבוע גיליתי אתר בשם www.bostonscienceandengineeringlectures.com. לטובת מי שמתכוון לשהות פה זמן מה בקרוב (איזה כיף!) או שמעוניין להודיע לי על הרצאות שאסור להחמיץ.

כזכור, את פסח חגגנו בשני "סדרים". הראשון, ביום שישי בערב, אצל נעמה ויון, יחד עם השותפים הצפון אירופאים שלהם וחבריהם. נעמה ערכה הגדה משלה, משולבת עברית אנגלית ומשלבת מנה ראשונה עוד לפני "שולחן עורך" (להיט!). וכרגיל התרשמנו מהמטבח הצפון אירופאי ושילובו במסורת היהודית (קרי - הקניידלעך שלי הוגשו בתוך בורשט. להפתעתי היה טעים). את הסדר השני חגגנו אצל דודה ג'ודי יחד עם המשפחה של אביגיל. שוב הגדה משולבת עברית/אנגלית ואת רוב השירים אנשים שרו בלחן אמריקאי שלא היכרתי. בכלל, זאת היתה הפעם הראשונה שלי בסדר פסח עם משפחה שאינה המשפחה האורגנית שלי. מוזר.

בסוף השבוע האחרון השתתפתי בכנס ROFLCon שנערך במיט. קשה קצת להגדיר את נושא הכנס - מדובר באירוע של כ-500 גיקים של אינטרנט שנאספים כדי לדון ב-internet memes, שהם "רעיונות/תופעות שמתפשטים בצורה מהירה באינטרנט", ובהשפעות שלהם עלינו. וגם כדי להכיר אחד את השני בעולם הפיזי וכדי לעשות כיף באופן כללי. האמת שהיה מעניין מאד. היו הרבה "סלבריטי אינטרנט" - כאלו שאף אחד לא יודע איך הם נראים במציאות אבל שהנוכחים בכנס פשוט מעריצים את העבודה שלהם (אם זה בלוג שהם כותבים, קומיקס שהם מציירים, אתר/פרויקט שהקימו). בין שלל האנשים המעניינים שהשתתפו בפאנלים: הבחור שעשה את המיליון דולר הראשון שלו מעמוד אינטרנט ריק (The Million Dollar Homepage והסבר כאן), בחור שהחליף מהדק נייר אדום אחד בעבור בית, אחד שמצייר קומיקס ושני שמצייר קומיקס של דינוזאורים. שני האחרונים, אגב, ממש אלילי תרבות (אני לא הכרתי) והאמת שמספיק להקשיב להם מדברים כדי להבין שהם מבריקים. בכלל, אני מאד אוהב את האווירה שיש פה בהרצאות באופן כללי. כשהאנשים בקהל נהנים להקשיב למישהו, או סתם אוהבים אותו, הם לא מתביישים להביע את זה. אנשים נהנים לצחוק בקול רם, לעודד, למחוא כפיים שתי דקות בסיום של הרצאה מוצלחת. קשה להסביר, אבל ממש אווירה כיפית. ולא רק בכנסים לגיקים של אינטרנט. תמונות מהאירוע כאן. והגבר בתלבושת הרובוט בטייטס הוא The Tron Guy (לא הייתי מודע לקיומו אבל הוא מהמפורסמים ביותר). אם אתם מוצאים תמונה שאני מופיע בא תודיעו לי - באחד הסשנים ישבתי כסא לפני אותו Tron Guy שצולם עשרות פעמים…

שיר נחמד ומדבק שלמדנו היום בתרגול של שיעור פרסית. המבצע שמו אראש, הוא הבריטני ספירס של איראן (לא כולל האישפוזים) והשיר, מסתבר, היה 'ה'להיט ב-2005 שעבר אח"כ גם להודו ולפקיסטן.. (הקליפ הספציפי הזה לא הופיע באיראן).

אביעד מבקש להוסיף חידה נוספת: כמה אלמנטים אמנותיים/אתניים/תרבותיים/לאומיים אפשר לזהות בקליפ אחד?

(מי שמעוניין במילים מעבר למה שמופיע בכותרת מוזמן לפנות אליי)

כן, עבר כבר המון זמן מהפוסט הקודם. הנה סגירה של כמה קצוות, כדי שנוכל להמשיך הלאה.
כריסמס. אז ענבר ועירית הגיעו בערב החג מסן פרנסיסקו הרחוקה כדי לחגוג ביחד איתנו את הכריסמס הראשון של כולנו אי פעם. לחגוג כהלכתו כמובן. ז"א, כמעט כהלכתו. ז"א, לחגוג ע"י קיום כל המנהגים הכיפיים כהלכתם (מישהו אמר מתנות?) ופחות מאלו המשעממים (מיסת חג המולד, מישהו?). אז מה היה לנו? היה לנו זר מקושט תלוי על דלת הכניסה (כן, כולל הסרט האדום). היתה שרשרת נורות צבעוניות על החלונות ועל הקיר נתלתה גרב אדומה מידה 74. ההוכחות כאן.

ארוחת החג החגיגית כללה מאכלי חג מסורתיים (טוב, כמעט - מקבץ אקלקטי של מאכלים מרחבי העולם. לציון הכמיהה לשלום עולמי כמובן). אני חושב שפתחנו במרק תירס מקסיקני ולאחריו פיתות לבנוניות (מנא'איש) עשויות היטב(…) יחד עם מטבל בלקני, "פשטידה של תמי" (הידועה כבר אצל אחדים מכם כ"פשטידה של אביעד") וסלט ישראלי (ערבי?). לקינוח התענגנו על עוגת שלושת החלבים (Tres Leches) - קינוח דרום אמריקאי שהוא היחיד שבאמת מקובל שם לאכול אותו בכריסמס. מצטער על הרשימה, רציתי דרך לזכור מה היה שם.

בבוקר התעוררנו כמו בכל כריסמס ומיד רצנו לעץ, שם חיכו לנו המתנות! (ולא, לא הפריעה לנו העובדה שעץ האשוח שלנו היה בעצם עציץ תירס גוסס…)

בשלושה ומשהו ימים שענבר ועירית היו פה ניסינו לבלות כמה שיותר, אבל היה לנו קצת קשה.אביגיל היתה חייבת ללמוד, אני לעבוד. האמת שמרוב השתדלות לשלב גם כיף וגם עבודה (לעתים בזמנים חופפים), יצאתי בסוף עם תחושת קרחות דו כיוונית מסוימת. לקח לפעם הבאה. דבר אחד מעניין שכן הצלחנו כולנו ביחד לעשות היה ללכת למופע בידור (בהעדר הגדרה טובה מזו) בשם "25 שאלות לשאול אמא יהודייה" של סטנדאפיסטית אמריקאית, יהודייה, לסבית, גרושה + ילד… נו, אני לא ממש התחברתי. החבר'ה יותר. קהל האמהות היהודיות הבוגרות התגלגל מצחוק (ומי שלא ידע צחוק אמריקאי בחייו - שיחק אותה!).

לשנה הבאה (ועוד אולי לפני זה) - בסן פרנסיסקו החמה!

קצת באיחור, קצת על החיים פה בין Thanksgiving לכריסמס:

השירים ברדיו. זה מתחיל מייד אחרי Thanksgiving ביחס של שיר כריסמס אחד לכל שלושה רגילים ומסתיים בכריסמס עצמו במרתון של 18 שעות (בלי פרסומות) של השירים הללו. תופעה מעניינת שקשה למצוא לה מקבילה בארץ. זה לא כאילו היו משמיעים בגלגלצ ביצועים לשירי חנוכה, או ראש השנה. פה השירים הם במיינסטרים, נכתבים ומבוצעים ע"י אמנים מהשורה הראשונה (שעושים הרבה כסף מתגמולים באותם ארבעה שבועות). השנה היו שתי יצירות שנטחנו במיוחד בגלגלצ המקומי שלנו, לאחת מהן נדבקתי בצורה די קשה. לאחר שבועיים של זמזומים מצאתי שמדובר בשיר של ג'ון לנון בשם Happy Xmas (War Is Over) ושהוא שיר מחאה מתקופת מלחמת וייטנאם. הגרסה המקורית נשמעת ככה:

גרסה מותאמת למלחמה בעיראק כאן (תמונות קשות מאד לצפייה. באמת.)

היצירה הנטחנת (והמצוינת) השנייה הייתה Christmas Eve/Sarajevo 12/24 בביצוע של Trans-Siberian Orchestra. האם זה מקרה שגם המקור שלה הוא במלחמה? לא יודע. אבל היא גם מקשרת אותנו לנושא הבא.

קישוטי הבתים. מחזה די מלבב. כשמסתובבים פה בשכונות המגורים (בדרך לסופר למשל), אפשר להתרשם מההשקעה. החל משרשראות פשוטות של נורות קטנות ועד פסלים שלמים (עצים, סנטה, איילים) עשויים נורות (אפשר להשיג בסניף ACE הקרוב). כמובן שהנטייה של האמריקאים להגזים/להראות ששלי גדול יותר/שלי יש יותר כסף להוציא על שטויות/שאני פטריוט גדול יותר מתבטאת גם פה. דוגמאות אפשר לראות כאן. כשמשלבים גם את האייטם הקודם, מקבלים את הסרטון למטה. עד כמה שאני זוכר זה התחיל מתחרות קישוטי בתים, והגיע להיות פרסומת של איזו חברת בירה…

קניות. והרי איך אפשר לשכוח - מדובר בתקופת הקניות האינטנסיבית ביותר בשנה (השנה גידול של רק 3.6 אחוז במכירות לעומת אשתקד. ב-2006 בערך 8%, ב-2005 כ-10%). כיוון שלא באמת הלכנו להסתובב בחנויות (והרי כל הקניות שאני צריך מסתכמות באתר אחד קטן ברשת), וכיוון שאנחנו לא מחוברים לכבלים, החשיפה העיקרית שלנו לנושא הייתה בעזרת הפרסומות ברדיו. היו שתי פרסומות שאהבתי, שמנסות לשכנע אותך לקנות לחבריך כרטיס מתנה שווה כסף (Gift Card) ולא מתנה פיזית. הראשונה היא של Dunkin' Donuts והיא משעשעת אותי בעיקר בגלל הסלוגן שלהם: America Runs on Dunkin'. כאילו באמת אפשר לרוץ אחרי ביקור במאבסת הסופגניות הזו. השנייה מפרסמת רשת תחנות דלק ומספקת סיבה הגיונית לקנות ליקיריכם כרטיס דלק - בו הם בטוח ישתמשו, כשיצטרכו לנסוע להחזיר את כל המתנות הטפשיות האחרות שקיבלו.