אי שם מעבר לים

[אולי בפוסט הבא.]

בזמן ההליכות שלי לשיעורי בילוגיה, דרך המסדרון האינסופי, אני נוהג להעיף מבט בחלק ממאות הפליירים שתלויים לאורכו. זו דרך מהירה לקבל מושג על מה שקורה בקמפוס, יחד עם עיתון מיט, The Tech, שאני לוקח בימים שלישי ושישי ומביא הביתה (עכשיו הוא מצטרף למנוי על NY Times של ימי ראשון שעשינו). אפרופו המסדרון - שמתי לב שהתנועה במסדרון פשוט מחקה בדיוק מטריד תנועת מכוניות בכביש דו סיטרי (עם שלושה נתיבים). כולם הולכים בצד ימין של המסדרון ואז, אם נתקעת מאחורי איזו משאית(…), אתה פשוט יוצא לעקיפה דרך הנתיב האמצעי. העקיפה כוללת מבט לאחור לוודא שאין מישהו שרץ מאחוריך (זוכרים את העתודאים הרצים באוניברסיטת ת"א? גם פה…) ומבט לפנים לוודא שאף אחד מהנתיב הנגדי לא עוקף גם הוא כרגע. באיזשהו שלב אני צריך לפנות שמאלה מהמסדרון, ואז, כמו בפניות שמאלה בצמתים מרומזרים פה, אני עוצר בנתיב האמצעי ומחכה שתתפנה מעט הדרך בנתיב הנגדי כדי שאוכל לעבור…

אפרופו שיעור ביולוגיה - באחד השיעורים, לאחר שלמדנו כיצד וירוסים גורמים לסרטן וכיצד חומרים כימיים גורמים לסרטן המורה עצר ל-7 דקות בהן הטיף נגד עישון סיגריות/טבק. כולל שקף המדגים מספר המעשנים ומספר מקרי סרטן הריאות מאז תחילת המאה ה-20 (הזינוק הוא במהלך מלחה"ע השנייה, כשהחיילים קיבלו אספקה מהמדינה. ירידה מאז שנות השמונים.), כולל הנתון המדהים של 550,000 מתים בשנה בארה"ב מנזקי עישון (תוך השוואה למספר ההרוגים במלחמות), כולל העובדה שבעיית העישון בארה"ב הופכת לבעיה חברתית-מעמדית, וכולל הטפה לצריכת מריחואנה כתחליף לעישון סיגריות (רק 3-4 מקרי מוות בשנה בארה"ב). בשיעור אחר פתחנו את השיעור בשירת Happy Birthday dear Mr. Weinberg…

בכל אופן, בזכות אותם פליירים הלכתי השבוע לשתי הרצאות בערב (ועוד אחת מקצועית, במהלך היום). הראשונה היתה של בחור בשם Timothy Ferriss שכתב ספר בשם The 4-Hour Workweek: Escape 9-5, Live Anywhere, and Join the New Rich. בחור יהיר, מתנשא, מלא בעצמו ודי טמבל באופן כללי שהצליח לכתוב ספר שנמצא בראש רשימות רבי המכר של העיתונים המובילים פה (ובאמזון) כבר חצי שנה. האמת שחשבתי לעיין בספר, ז"א לפני שפגשתי את הכותב. אחד הרעיונות המרכזיים - לבצע מיקור חוץ לכל הפעילויות היומיומיות שלנו שאנחנו לא נהנים לבצע ושלתת למישהו אחר לבצע במקומנו יעלה לנו פחות ממה שאנחנו מרוויחים לשעה. ולכן ההמלצות שלו הן לתת לאנשים מקנדה ומהפיליפינים לעבור לנו על המיילים ולתת להודים לעשות עבורנו מחקרים באינטרנט. ואיזה כיף שאפשר אפילו לשכור מישהו בהודו שייקבע עבורך פגישות עם אנשים תוך שהוא מכנה אותך Professor Ferriss, וכל זה ב-$5 לשעה! אכן החלום האמריקאי.

הרצאה שנייה היתה של כתבת בכירה של USA Today לענייני דיפלומטיה בשם Barbara Slavin, שכתבה לאחרונה ספר על יחסי ארה"ב-אירן שנקרא Bitter Friends, Bosom Enemies: Iran, the U.S., and the Twisted Path to Confrontation. גם היא עצבנה אותי. הגישה שלה חד-צדדית לחלוטין והסיקור מונע מרגשות ולא מעובדות. מציגה את הדברים כאילו איראן, במהלך העשור האחרון, רק מנסה לנרמל את היחסים עם ארה"ב ומוכנה לדון בתוכנית הגרעין ואילו האחרונה דוחה אותה שוב ושוב משיקולים זרים. היא גם פלטה משהו (אוף דה רקורד) על כך שלדעתה מדיניות ארה"ב מוכתבת ע"י ישראל. שיהיה לה בהצלחה. לפחות היה אפשר לנגב חומוס ביציאה יחד עם איראנים וערבים (שאינם יהודים). אה, והיה אפשר גם לקנות את הספר שלה במחיר מבצע של $20, לעומת ה-$16 שהוא עולה באמזון…

אפרופו יהודים ואיראנים. בסופ"ש הזה מסתיים פה פסטיבל בוסטון לסרטים יהודיים. מסתבר שיש שם כמה סרטים שרצינו לראות בארץ ולא הספקנו - בופור, אדמה משוגעת ומדוזות. רצינו ללכת אבל בשל בעיות טכניות אנחנו מוותרים (אבל הורדתי באי-מיול). ואז אביגיל גילתה שיש עכשיו גם פסטיבל סרטים איראניים (למעשה שניהם מציגים היום באותו מקום), כך שייתכן שנלך בסופ"ש הבא. גם עידן רייכל מגיע שבת הבאה לבוסטון יחד עם הפרויקט. מצחיק ששמענו מענבר ועירית שהוא מופיע בסן פרנסיסקו והם רצו ללכת אבל לא הלכו בסוף, ובשבת הבאה עירית מתארחת אצלנו ואז אולי נוכל לרצות ללכת ולא ללכת בסוף שלושתנו, הפעם בבוסטון.

את השבוע במיט קינחתי אתמול בהקרנה (חינם) של הסרט האחרון של מייקל מור - SiCKO על מערכת הבריאות האמריקאית. מזעזע, משעשע ומגמתי כסרטיו הקודמים. ללא ספק משהו דפוק בדרך האמריקאית.

כיוון ש-Veterans Day (יום המילואמיניקים?) נופל השנה על יום ראשון החליטו במיט (טוב, גם בהרווארד) שזה בזבוז של יום חופש ולכן יש לשנינו חופש גם ביום שני השבוע. נשמעת הזדמנות מצוינת לביקור בניו יורק, לא? בכלל, אני די מתבייש בכך שאנחנו כבר 3 חודשים פה, במרחק ארבע שעות ורק $15 מהתפוח ועדיין לא ביקרנו. אנחנו לוקחים מחר ב-7 בבוקר(!) אוטובוס (Chinatown Bus) מצ'יינה טאון בוסטון לצ'יינה טאון ניו יורק. מאד נוח, זול ומסתבר שגם טרנדי. נישן לילה אחד במלון (כוכב אחד, $200…) ונחזור בשני בלילה. כן, החיים קשים.
שבוע טוב לכולם!

פתאום פה אני שם לב שאם אתה לא דתי/שומר מסורת או ילד או הורה לילד, אין לך כ"כ דרך להרגיש את החג הזה. אין שום אוכל מיוחד או מנהגים חוץ מסוכה/ארבעת מינים… שנאכל רימון? אבטיח אני לא אוכל אם יש לו גרעינים, אז לאכול פרי שכל כולו גרעינים??

אבל גם פה מציינים את האסיף. כבר כמעט חודש אנחנו אוספים 'נקודות אסיף' (Harvest Points) בסופר שבו אנחנו עושים קניות. והחל ממחר (חג סוכות!), אחרי שאספנו מעל 16 נקודות, אנחנו יכולים לקבל תמורתן $20 בקניות, ובכך ליטול גם אנחנו חלק בחגיגת הקציר המטורפת… בכל מקרה, חג שמח לכולם!

אין חדשות מרעישות אצלנו - אני מבלה את הימים האחרונים שלי כמובטל בקריאת מאמרים (אבל לפחות משתדל לעשות את זה ברחבי בוסטון), ואביגיל עסוקה כבר בלימודים ברמה של "נסה לדבר איתי עוד שנתיים, אולי אז יהיה לי רגע פנוי".

במהלך שגרת יומנו פה אנחנו נתקלים בכל מיני זוטות שלא מספיקות כדי למלא פוסט, אבל אולי חלקכם תמצאו מעניינות/משעשעות. אז הנה מספר הערות על צמחונות בבוסטון:

1. אמנם המודעות פה לצמחונות גבוהה יותר מאשר בארץ (סימני ה-V לצד מנות צמחוניות בתפריטים), אבל פה גם גיליתי שאכן יש מסעדות שאין לי שום דבר לאכול בהן. תמיד הייתי אומר שאני מסתדר בכל מסעדה ושלא צריך לדאוג לי במיוחד, אבל לא עוד… אז אל תקחו אותי ל-TGI Friday ותעבירו לי את השם של המסעדה האיטלקית לפני שהולכים אליה.

2. אין שניצל תירס! בשום מקום. אף פעם. לא בסופר ובטח לא במקומות בחוץ. למעשה אין שניצל צמחי מכל סוג שהוא. קצת הפתיע אותי, האמת, עם כל המודעות מההערה הקודמת. לאחרונה מצאנו את הדבר הכי קרוב לשניצל צמחי - בורגר צמחי. לא ממש דומה לשניצל צמחי, מעט דומה לקציצת ירקות. הבעיה היא שהם מנסים להיות בורגרים בשריים (ע"ע שווארמה טבעול), בטעם ובמראה. החלטתי להפתיע ולזרום איתם, והנה התוצאה: הצ'יזבורגר (הכפול) הראשון שאכלתי בחיי - אל דאגה, הוא באמת הרבה יותר טעים ממה שזה נראה… שנינו מאד נהנים מהחוויה הזו לאחרונה.

3. ברכבת ראיתי מודעות לפסטיבל המזון הצמחוני של בוסטון שמתקיים השנה ב-20 לאוקטובר (רשמו לפניכם). מבטיח להביא רשמים.

So we had a pretty busy weekend. My parents dropped by for a visit, on their way back to Israel from a trip in the Seattle-Vancouver area. We spent Friday together mostly wondering around Cambridge. We visited the Harvard Natural History Museum (Avigail gets free entrance for the two of us!). We had time to see only two rooms there - the famous glass flowers one and the meteorites, minerals and gemstones one. Dinner we had at an Italian restaurant called Lucca situated in Boston’s North End (we told you we'd return there).

On Saturday some of my family from New York joined us (they simply drove from there to Boston. Hint hint). We spent most of the day in Boston, starting at the observatory of Prudential Center. Very much like Azrieli’s - 50th floor, 360 degrees view and you get this mobile audio guide. I really like bird’s eye views of metropolitans and this one was no exception: .

Avigail and I had a vegetarian Burrito for lunch - I indeed officially like Mexican food now!

Next we headed to the 5th Boston Arts Festival. When advertising the festival, it looked like it was going to be very lively and crowded. It might have been, then, the heavy heat that day that drew people away from the festival (we really didn't have any luck with weather - on those two days it was 30+ degrees and sunny, while today 23…). The two attractions for us were: (a) the fact that the Arts Festival is officially called the (ähts) Festival. That’s due to the Bostonian accent - they just skip the 'r' here. Very difficult to understand, but we find it amusing. (b) the unforgettable performance of The Boston Gay Men’s Chorus. Yep, that’s right. They're celebrating 25 years now, and yes, they sound like any other men-only chorus. They look somewhat more colorful though: I have a short video clip of their performance I'll upload and post soon.

In the evening we had some nice Chinese dinner with yet more members of my family from Acton, a town 30 minutes west of here.

Feel free to browse the photos we took that day in Boston. Also, photos of our apartment (through its different stages of readiness for hosting us) are available here.