אז הגעתי אתמול לעבודה. 08:45 בלובי, לקחו אותי ועוד ארבעה חדשים ל-orientation של Broad. כיוון שאנחנו שייכים מנהלית ל-MIT, בשבוע הבא יש לי את ה-orientation של MIT. אחרי שלב הברכות והטפסים (סופסוף היה שימוש לגרין קארד שלי), הגיע איש התמיכה הטכנית להסביר על המערכות והחוקים והדרכים לקבלת עזרה. הרוב משעמם כמובן, אבל היה מעניין לשמוע אותו חוזר 13 פעם על כך שהם שם בשבילנו תמיד (למען עתיד ילדינו, פחות או יותר), שהם ידאגו מאד להקפיד על הפרטיות שלנו ולכן לעולם לא יפעילו את המחשב שלנו או יישתלטו עליו מרחוק ללא אישורנו, והעובדה שנפח המידע שנשמר בברואד הוא 1.2 פטה בייט. אחריו היתה הרצאה משעממת עוד יותר של אחד מהחבר'ה של מחלקת הבטיחות הסביבתית או משהו כזה. החלקים הפיקנטיים: יש בברואד מעבדות בסיכון ביולוגי BL3 (מתוך 4), יש מעבדה רדיואקטיבית ויש מעבדה עם שדה אלקטרומגנטי גבוה. אך אל חשש, לא ניתן להיכנס אליהן עם הכרטיסים שלנו.
אחרי ההרצאות הלכנו לבית הסטודנט, שם הוצאתי את תג העובד שלי וקניתי כרטיס "חופשי חודשי" לתחבורה הציבורית פה (רכבת ואוטובוס) - $30 במקום $60. חטפתי איזה בוריטו וחזרתי לברואד. המזכירה הראתה לי את החדר שלי. טוב, לא בדיוק חדר - שולחן. מדובר בשטח מלבני ארוך שמחולק למחיצות (כמו באופן ספייס) אשר יוצרות חללים שבכל אחד מהם שני שולחנות ארוכים, אותם חולקים ארבעה אנשים. אף אחד חוץ ממני לא היה שם באותו יום. השולחן שלי צמוד לקיר החיצוני העשוי כולו זכוכית, שזה די נחמד, ויש לי נוף לאותו קומפלקס מוזר של MIT. מה שעוד מוזר הוא שכל השטח הזה נמצא בקצה של מעבדה (BL1) ולכן אסור להכניס לשטח הזה מים ואוכל (גם לא בבקבוק סגור, גם לא בתיק), אסור ללעוס מסטיק וגם אסור להתאפר בעת השהייה בשטח המעבדה. את הכל אפשר לעשות ב"חדר הפסקה" (break room) שממוקם מחוץ למעבדה, וכולל גם מטבחון. מעבר אחד של המעבדה, שנמצא מימיני, נראה ככה:

אז קצת צפוף והרבה רועש (גם בחדרים אמיתיים שאינם במעבדה. עבדתי על Hotel Computer באחד מהם, וגם בשיחות עם אנשים הם ציינו את הרעש המפריע. הרבה אנשים גם עובדים תוך שמיעת מוזיקה באוזניות. לכל קומה גם יש ספריית MP3 משלה). בחדר לידי יושבת Maura שהיא ה-Associate Comp. Biologist הנוספת בקבוצה של ג'יל. היא הגיעה לפני חודש ועכשיו היא עוזרת לי להתאקלם. יצאנו לצהריים יחד ודי התחברנו, אני חושב. פגשתי היום גם את האחראית על המעבדה, שהיא אישה פולניה בשם Jadwiga שאוהבת לדבר ובעלת אופי חם, (ועל כן?) מאד לא אמריקאי. היא כינתה בחיבה את ג'יל "אישה יהודייה קשוחה" (לא ידעתי) ולקחה אותי לסיבוב היכרות עם כל מי שיושב במעבדה פחות או יותר. ממש יפה מצידה כי אנחנו תקועים שם יחד עם כל הביולוגים האלו שבכלל לא מהקבוצה שלנו וקצת קשה (לי לפחות, אבל לא רק לי) להציג את עצמי לכל מי שאני פוגש במסדרון. השולחן שלי נראה כרגע כך:

את ג'יל פגשתי רק היום. היתה דווקא חביבה (יחסית). נתנה לי הפניות לספרים ומאמרים שכדאי שאקרא, סיפרה בגדול על פרויקט קיים שהיא רוצה שאכנס אליו בקרוב ועל אחד עתידי חדש. נשמע מאד מעניין. בגדול החודשים הקרובים יוקדשו, לדבריה, בעיקר ללימוד. הרבה גנטיקה וביולוגיה של הסרטן. מבחינה טכנית, חוץ מהאימייל המגניב למעלה (שכנראה לא אשתמש בו בכלל) יש לי אימייל דומה רק עם סיומת broad.mit.edu שישמש אותי בעבודה, קיבלתי מחשב נייד MacBook Pro (הפעם הראשונה שלי עם Mac, ולמעשה הלפטופ הראשון שלי. מרגש.), החיבור לאינטרנט פה מטורף (הורדתי דברים ב-2MBytes לשנייה), וכשמחפשים מאמר ב-Google Scholar הוא מזהה שאתה נמצא ברשת של MIT ופשוט כל המאמרים ניתנים לצפייה ב-Full Text מיידית.