אי שם מעבר לים

הלכנו השבוע לראות את האופרה אותלו בביצוע של Lowell House Opera של הרווארד. קצת מוזר — Lowell House הוא בניין (קומפלקס בניינים) מעונות סטודנטים ואיכשהו יש לו אופרה משלו, שהיא גם (כמיטב המסורת ה'הכי' האמריקאית) האופרה המופיעה ברציפות הכי הרבה זמן בניו אינגלנד (מאז 1938)… המופע עצמו מתקיים בחדר האוכל(…) של המעונות שהוא אולם די מרשים בשביל חדר אוכל (אני לא זוכר נברשות בקפיטריות של אונ' ת"א), אבל עדיין חדר אוכל. אנחנו ישבנו בשורה של מכונות השתייה.

האמנים המופיעים הם בחלקם מקצועיים (בתפקידים ראשיים) ובחלקם סטודנטים. ההפקה כוללת חוץ מתפאורה ותאורה גם תזמורת מלאה שתמיד מרשים לשמוע, בייחוד באווירה אינטימית כזאת (כ-150 איש). האדם שדרכו נודע לי על ההופעה וגם הסיבה (היחידה, יש להודות) שבגינה רציתי ללכת ולצפות באופרה הוא עמית לעבודה בשם Channing Yu שביליתי כשנה וחצי בלשבת גב אל גב איתו באותו קיוביקל. רק לאחרונה נודע לי שהוא מנהל חיים כפולים (אם לא מרובעים)– הוא מה שנקרא M.D Ph.D, רופא ודוקטור אם תרצו; אונקולוג שמטפל בחולים בבי"ח, חוקר סרטן במכון שלי, פסנתרן, כנר ובריטון סמי-מקצועי ומנצח. על התזמורת של אותלו למשל. היה ממש מוזר וכיף לראות אותו פתאום בטוקסידו בעמדת המנצח, מנצח בהתלהבות. מדהים אילו אנשים מוכשרים יש בעולם. נחמד שחלקם בוחרים להסתובב פה מסביבנו.

ד"א, אנחנו הסתלקנו בהפסקה. הכסאות הלא נוחים, הנחירות של אביגיל והצרחות מהבמה לא הותירו ברירה…

המזל הוא שחוץ מתרבות יש פה גם כמה דברים מעניינים לעשות (סתם, סתם). השבוע גיליתי אתר בשם www.bostonscienceandengineeringlectures.com. לטובת מי שמתכוון לשהות פה זמן מה בקרוב (איזה כיף!) או שמעוניין להודיע לי על הרצאות שאסור להחמיץ.

סופת השלג הראשונה הגיעה. עד היום ירד שלג אבל לא בעוצמה כזאת. ישבתי בארוחת צהרים בבית קפה, על באר שמשקיף לרחוב בדיוק כשהתחיל לרדת שלג. כל כך יפה לראות את הכל הופך לבן. עקבות של אנשים בשלג טרי שמייד מטשטשות שוב משלג חדש. חצי שעה לקח להכל להתכסות והשלג צפוי להמשיך לרדת עד מאוחר בערב. ייתכן שיירדו היום מעל 20 ס"מ! נראה גם שאני לא היחיד שמתלהב - מסביבי אני שומע את כולם מדברים על השלג, על הזמן שייקח להם להגיע הביתה.

כשחזרתי למשרד חיכתה לי הפתעה נעימה - מייל ממחלקת כוח אדם של מיט. להלן:

TO: MIT Faculty, Staff, and Students

FROM: Alison Alden, Vice President, Human Resources

SUBJECT: Early Release at 2:00 pm for Thursday, December 13, 2007; Pay
Policies for Support and Service Staff

DATE: December 13, 2007

Due to the predicted heavy snow starting in the early afternoon, the
Institute will have an early release today, Thursday December 13, at
2:00 p.m. Nonessential employees currently at work may leave at 2:00
p.m. Departments are expected to use their discretion in allowing
employees who have child care issues or long commutes to leave before
2:00.

...

The storm is expected to end around 7-10 p.m., and MIT expects to be
open as usual tomorrow, Friday December 14.

...

ובכן… אני כבר נמצא פה בעבודה שלושת רבעי השעה יותר ממה שצריך!

עוד על הסופה אפשר לקרוא כאן

עדכון: השלג יורד רצוף כבר 6 שעות. מגיע עכשיו לגובה של חצי גלגל מכונית. תמונות כאן.

[אולי בפוסט הבא.]

בזמן ההליכות שלי לשיעורי בילוגיה, דרך המסדרון האינסופי, אני נוהג להעיף מבט בחלק ממאות הפליירים שתלויים לאורכו. זו דרך מהירה לקבל מושג על מה שקורה בקמפוס, יחד עם עיתון מיט, The Tech, שאני לוקח בימים שלישי ושישי ומביא הביתה (עכשיו הוא מצטרף למנוי על NY Times של ימי ראשון שעשינו). אפרופו המסדרון - שמתי לב שהתנועה במסדרון פשוט מחקה בדיוק מטריד תנועת מכוניות בכביש דו סיטרי (עם שלושה נתיבים). כולם הולכים בצד ימין של המסדרון ואז, אם נתקעת מאחורי איזו משאית(…), אתה פשוט יוצא לעקיפה דרך הנתיב האמצעי. העקיפה כוללת מבט לאחור לוודא שאין מישהו שרץ מאחוריך (זוכרים את העתודאים הרצים באוניברסיטת ת"א? גם פה…) ומבט לפנים לוודא שאף אחד מהנתיב הנגדי לא עוקף גם הוא כרגע. באיזשהו שלב אני צריך לפנות שמאלה מהמסדרון, ואז, כמו בפניות שמאלה בצמתים מרומזרים פה, אני עוצר בנתיב האמצעי ומחכה שתתפנה מעט הדרך בנתיב הנגדי כדי שאוכל לעבור…

אפרופו שיעור ביולוגיה - באחד השיעורים, לאחר שלמדנו כיצד וירוסים גורמים לסרטן וכיצד חומרים כימיים גורמים לסרטן המורה עצר ל-7 דקות בהן הטיף נגד עישון סיגריות/טבק. כולל שקף המדגים מספר המעשנים ומספר מקרי סרטן הריאות מאז תחילת המאה ה-20 (הזינוק הוא במהלך מלחה"ע השנייה, כשהחיילים קיבלו אספקה מהמדינה. ירידה מאז שנות השמונים.), כולל הנתון המדהים של 550,000 מתים בשנה בארה"ב מנזקי עישון (תוך השוואה למספר ההרוגים במלחמות), כולל העובדה שבעיית העישון בארה"ב הופכת לבעיה חברתית-מעמדית, וכולל הטפה לצריכת מריחואנה כתחליף לעישון סיגריות (רק 3-4 מקרי מוות בשנה בארה"ב). בשיעור אחר פתחנו את השיעור בשירת Happy Birthday dear Mr. Weinberg…

בכל אופן, בזכות אותם פליירים הלכתי השבוע לשתי הרצאות בערב (ועוד אחת מקצועית, במהלך היום). הראשונה היתה של בחור בשם Timothy Ferriss שכתב ספר בשם The 4-Hour Workweek: Escape 9-5, Live Anywhere, and Join the New Rich. בחור יהיר, מתנשא, מלא בעצמו ודי טמבל באופן כללי שהצליח לכתוב ספר שנמצא בראש רשימות רבי המכר של העיתונים המובילים פה (ובאמזון) כבר חצי שנה. האמת שחשבתי לעיין בספר, ז"א לפני שפגשתי את הכותב. אחד הרעיונות המרכזיים - לבצע מיקור חוץ לכל הפעילויות היומיומיות שלנו שאנחנו לא נהנים לבצע ושלתת למישהו אחר לבצע במקומנו יעלה לנו פחות ממה שאנחנו מרוויחים לשעה. ולכן ההמלצות שלו הן לתת לאנשים מקנדה ומהפיליפינים לעבור לנו על המיילים ולתת להודים לעשות עבורנו מחקרים באינטרנט. ואיזה כיף שאפשר אפילו לשכור מישהו בהודו שייקבע עבורך פגישות עם אנשים תוך שהוא מכנה אותך Professor Ferriss, וכל זה ב-$5 לשעה! אכן החלום האמריקאי.

הרצאה שנייה היתה של כתבת בכירה של USA Today לענייני דיפלומטיה בשם Barbara Slavin, שכתבה לאחרונה ספר על יחסי ארה"ב-אירן שנקרא Bitter Friends, Bosom Enemies: Iran, the U.S., and the Twisted Path to Confrontation. גם היא עצבנה אותי. הגישה שלה חד-צדדית לחלוטין והסיקור מונע מרגשות ולא מעובדות. מציגה את הדברים כאילו איראן, במהלך העשור האחרון, רק מנסה לנרמל את היחסים עם ארה"ב ומוכנה לדון בתוכנית הגרעין ואילו האחרונה דוחה אותה שוב ושוב משיקולים זרים. היא גם פלטה משהו (אוף דה רקורד) על כך שלדעתה מדיניות ארה"ב מוכתבת ע"י ישראל. שיהיה לה בהצלחה. לפחות היה אפשר לנגב חומוס ביציאה יחד עם איראנים וערבים (שאינם יהודים). אה, והיה אפשר גם לקנות את הספר שלה במחיר מבצע של $20, לעומת ה-$16 שהוא עולה באמזון…

אפרופו יהודים ואיראנים. בסופ"ש הזה מסתיים פה פסטיבל בוסטון לסרטים יהודיים. מסתבר שיש שם כמה סרטים שרצינו לראות בארץ ולא הספקנו - בופור, אדמה משוגעת ומדוזות. רצינו ללכת אבל בשל בעיות טכניות אנחנו מוותרים (אבל הורדתי באי-מיול). ואז אביגיל גילתה שיש עכשיו גם פסטיבל סרטים איראניים (למעשה שניהם מציגים היום באותו מקום), כך שייתכן שנלך בסופ"ש הבא. גם עידן רייכל מגיע שבת הבאה לבוסטון יחד עם הפרויקט. מצחיק ששמענו מענבר ועירית שהוא מופיע בסן פרנסיסקו והם רצו ללכת אבל לא הלכו בסוף, ובשבת הבאה עירית מתארחת אצלנו ואז אולי נוכל לרצות ללכת ולא ללכת בסוף שלושתנו, הפעם בבוסטון.

את השבוע במיט קינחתי אתמול בהקרנה (חינם) של הסרט האחרון של מייקל מור - SiCKO על מערכת הבריאות האמריקאית. מזעזע, משעשע ומגמתי כסרטיו הקודמים. ללא ספק משהו דפוק בדרך האמריקאית.

כיוון ש-Veterans Day (יום המילואמיניקים?) נופל השנה על יום ראשון החליטו במיט (טוב, גם בהרווארד) שזה בזבוז של יום חופש ולכן יש לשנינו חופש גם ביום שני השבוע. נשמעת הזדמנות מצוינת לביקור בניו יורק, לא? בכלל, אני די מתבייש בכך שאנחנו כבר 3 חודשים פה, במרחק ארבע שעות ורק $15 מהתפוח ועדיין לא ביקרנו. אנחנו לוקחים מחר ב-7 בבוקר(!) אוטובוס (Chinatown Bus) מצ'יינה טאון בוסטון לצ'יינה טאון ניו יורק. מאד נוח, זול ומסתבר שגם טרנדי. נישן לילה אחד במלון (כוכב אחד, $200…) ונחזור בשני בלילה. כן, החיים קשים.
שבוע טוב לכולם!

קשה להאמין, אבל אנחנו כבר 3 חודשים כאן. רבע שנה(!).

היום השתתפתי בפגישת העבודה ה"חיצונית" הראשונה שלי - היינו סה"כ 9 אנשים, 4 מהקבוצה שלי והשאר הם שותפינו למחקר מברואד ומבחוץ. אפילו יצא לי להעביר מצגת קצרה על מה שעשיתי בחודש האחרון. ואז, באחד החלקים המשעממים בפגישה, הופיעה לי מחשבה. קצת משעשעת קצת מטרידה - מה קורה פה? איפה אני? איך הגעתי למצב הזה?! אני יושב בפגישת עבודה עם אנשים שמדברים רק אנגלית, שלבושים קצת יותר אלגנטי ממה שאני זוכר שנהוג (עניבה זה לא רק לחתונות?), מדברים על דברים שאני בקושי מבין. מדברים *איתי* על דברים שאני בקושי מבין… זה כבר לא נראה כאילו אני בטיול. ואז מופיעה עוד מחשבה מוזרה, אחת שמופיעה הרבה בחודשים האחרונים - "תרשום על זה בבלוג", היא אומרת. מה נסגר עם החיים שלי??

אז מזל, שכמו רב הדברים, גם שינויים משמעותיים בחיים הם הדרגתיים ומלאים בפרויקטים ובפרויקטיי משנה ובמשימות. זה התחיל בלפתוח חשבון בנק ולקנות טלפון סלולרי והתפתח לחיפוש דירה, שהוא למעשה רק אוסף של משימות פשוטות כמו להסתכל באתר באינטרנט, להתקשר למתווכים, לקבוע, לנסוע, לראות דירות, לכתוב צ'ק. ואז חיפוש עבודה שהוא בעצם סתם לסכם מי אני, להיזכר מה למדתי ועשיתי, לקבוע ראיון, לענות על שאלות, להציג מצגת. עד שהגיע סופ"ש האחרון והמשימה שלנו היתה לפרוק את המשלוח מישראל. מאד פשוט: ארגזים של מטבח, של ספרים, של בגדים. יש 24 כאלו ואז 20 ואז 5 ואז מנקים קצת. ואז מדליקים בפעם הראשונה מערכת סטריאו בדירה. והכל עובד, וברדיו משדרים מוזיקה טובה, אבל מדברים רק אנגלית… ואין "גל-גל-גל-גלצ", רק "MAGIC-one-ow-six-point-seven".

אז נדמה שמחשבות כאלו צצות אצלי יותר בזמן האחרון. ללא ספק מדובר בתוצאותיה של השגרה ההולכת ומתקרבת. אין יותר משימות בירוקרטיה, כמעט לא נשארו דברים שצריך לקנות (אבל תמיד אפשר לקנות את הדברים שלא צריך!… ) ומתחיל להיווצר זמן פנוי. עד כדי כך שבסופ"ש קפצנו לחדר הכושר לסיור התרשמות. בלבד.

גם מקבץ אירועים משמחים בארץ לא עוזר - אנשים מתחתנים, נולדים, וכל מה שאני עושה זה שולח זר פרחים. (ומתי הפכתי לאמריקקי שומר פרטיות שלא מספר מי נולד ומי מתחתן?! טוב, רק אגיד שסבתא היא עכשיו כבר סבתא-רבה!). ועם כל הגאווה העצמית על כך שנראה שיש לי חברה אמריקאית (אורגינל) מהעבודה (לעולם לא אדע אם היא באמת חברה, ייתכן שהיא פשוט מנומסת אליי), העובדה שעם החברות (והחברים) בישראל אני בקושי מדבר די מבאסת. טוב, אני מודה! אני כנראה מוכן כבר לדבר על  ג ע ג ו ע י ם.

אולי בפוסט הבא.

אוקיי, אז באמת הרבה יותר קשה לתחזק בלוג כשאתה עובד במשרה מלאה, אני מודה. ההתפתחות העיקרית פה בימים האחרונים - מזג האויר. הנ"ל התחלף (ביום בהיר אחד) לסתווי, או במונחים ישראליים - חורף תל אביבי קר במיוחד. השמיים רוב הזמן אפורים, הטמפרטורה בבוקר חד-ספרתית (אבל היי - עדיין מעל לאפס!) ומגיעה בשיא לכ-16 מעלות. גשם יורד לפרקים וללא התרעה מוקדמת (שמשי ובהיר כשאני יוצא להפסקת צהרים, אפור וגשום בחזרה…) והחימום בדירה שלנו כבר החל לפעול בלילה ובבוקר תוך שהוא ממיס דברים שהשארנו בטעות בצמוד לרדיאטורים…

בעבודה אני ממשיך בעיקר לקרוא מאמרים וספרים, וגם קצת להתנסות בכלי המחקר שפיתחו פה. בהזדמנות הקרובה אפרט פה על המחקר הספציפי עליו אתחיל לעבוד בקרוב. אביגיל גם תפרט על חברים מעניינים ללימודים אותם היא פוגשת. בינתיים, הנה כמה מילים על מספר חוויות אחרונות:

1. אולי יצא לכם לשמוע בשבוע שעבר על טקס הענקת פרסי האיג-נובל. מסתבר שהטקס הזה נערך ברחוב שלנו, באותה כנסיה ענקית (שהיא למעשה כבר זמן מה לא כנסייה אלא היכל הזכרון של הרווארד). לטקס לא הלכנו (עולה כסף…) אבל יומיים אחרי הטקס (שבת) הלכתי ל-MIT לאירוע שהוא הגרסה המדעית (והחינמית) של הטקס הנוצץ, בו כל אחד ממקבלי הפרס של אותה שנה נותן הרצאה של 5 דקות על המחקר שלו. האולם היה מלא באנשים צמאים לידע (ובעלי הרבה זמן חופשי) - בקיצור, גיקים כבדים שחבל על הזמן. אחד כתב על הלוח את רשימת כל המחקרים הזוכים של אותה שנה, בכתב מראה… שני, שנענה לבקשת המנחה לשני מתנדבים, הסתבר כבעל שעון יד בינארי ולכן לא יכול היה למלא את תפקיד מודד הזמן בהרצאות… והבחור שלידי שפשוט התלהב (כמו רוב הקהל) מכל שטות מבדחת לכאורה שנאמרה שם תוך מחיאת כפיים מטורפת ופשוט חירפן אותי. ההרצאות היו בכללן די מעניינות. בסופו של דבר מדובר במחקרים אמיתיים, גם אם מעט ביזאריים.
2. ואם כבר נגענו בדברים מוזרים שקורים ב-MIT: היום החלטנו לחגוג 38 חודשים לדייט הראשון שלנו בבראנץ' שוקולד שאורגן על ידי אותה מעבדה אגדתית למדעי השוקולד. ובכן, ציפינו לכמויות אדירות של שוקולד בל צורותיו, אבל לאכזבתנו גילינו שכשאומרים בראנץ' מתכוונים לפנקייק'ס, קרפים וואפלים בלגיים, ושעל מנת להתאים אותם לאירוע שוקולד מוסיפים לכל אחד מהם קמצוץ של שוקו-צ'יפס. האירוע הפתיע אותנו בצנעתו אבל האווירה הייתה בייתית ומעניינת. מחוץ לאולם בו נערכה הסעודה עמדה מכונה אוטומטית לממכר חטיפים. שמנו לב שיכולנו לסדר לעצמנו ארוחת שוקולד משלנו עם הרבה יותר שוקולד בעזרת חמשת הדולרים שתרמנו, כנהוג וכמצופה, למעבדה למדעי השוקולד… חוץ מזה היה נחמד לטייל על שפת הנהר (גם היום היתה צעדה למען סכרת(!) אם כי צנועה יותר. הייתכן שמדובר בצועדים האחרונים מצעדת הענק של לפני שבועיים?). מישהו אמר תמונות?
3. ליד העבודה ישנו חניון מכוניות מופלא בן 5 קומות. מופלא כי כשעולים במעלית לגג שלו, במקום מכוניות מגלים גן מטופח, כולל הכל - דשא, פרחים, שבילים וספסלים. גן שאם היה ממוקם בקומת הרחוב כבר מזמן היה לו שם והוא היה מצוין במדריכי התיירים כפנינה עירונית. במדריך שלי הוא מקבל 5 כוכבים.