אי שם מעבר לים

כן, שלום! לקח לה זמן לילדה, אבל היא יצאה מההלם..

כמה נחמד שהשבוע הראשון מאחוריי. הייתי, אפשר לומר, בהלם קליל - מהרמה האקדמית והדרישות והקושי, אבל כל זה מאחוריי עכשיו. כלומר, ההלם. בשבוע האחרון, הוא השבוע השני ללימודים, כבר הרמתי את הראש קצת וקלטתי מה הולך כאן מסביבי: עצים, נוף, בניינים עתיקים, ולא פחות חשוב, מזג אויר נפלא! התנודות במזג האויר די קיצוניות כאן. בשבוע הראשון עוד הלכתי עם מעיל ללימודים, אבל השבוע היה ממש חם, עד כדי 30 מעלות.. היום קר - 20 מעלות, אבל בהיר ושמשי. עכשיו אתם מבינים למה תמיד מדברים פה על מזג אויר?! (לא, ברצינות, אם אתה לא מתעדכן במזג האויר, אתה עלול לצאת בבוקר עם סוודר ומעיל ביום חמסין). הבנו שזה מאפיין של ניו-אינגלנג.

חוויות ראשונות מ(אחת) הספריות שלנו, הענקית מביניהן. ראשית, ואת זה שמתי לב בספריות אחרות כאן, כשאתה נכנס אתה נדרש להעביר כרטיס סטודנט, ללא בדיקת תיקים, אבל בדרך החוצה יש שומר שבודק תיקים! לישראלי המצוי הדבר הזה נראה די מוזר, היפוך התפקידים הזה.. אבל ההסבר הוא שאין הפקדת תיקים בכניסה, כך שבדרך החוצה הם מוודאים שלא לקחת ספרים שלא הושאלו כהלכה. חוצזמה, לספריה הספציפית הזו יש 10 קומות, 6 מהן מעל לאדמה. כן, בקומות התחתונות זה נהיה קצת קלסטרופובי (באמת הרגשתי קשיי נשימה, במיוחד כשהלכתי לאיבוד בפעם הראשונה). מזל שהספרים בתחום שלי נמצאים בקומה 6 מה עוד? אין הגבלה של מספר הספרים שניתן להשאיל. יש מנגנון שבו האור בכל שורת מדפים נדלק אוטומטית כשמישהו נכנס לשם (כמו בסרטים!). עפרונות בחינם (כמו באיקאה!). ומוזיאון קטן. לזכר הבחור שעל שמו הספרייה קרויה, וויידנר, שלמד בהרווארד לפני מאה שנה ונספה… בטיטאניק.

המבנה של המחלקה שלי גם די מעניין. יש בו מוזיאון של המזרח הקדום ונאמר לנו שכאן קיסינג'ר עבד בזמן שהותו בהרווארד.

מה עוד? אה, ישראלים! יש לא מעט ישראלים במחלקה וזה, לישראלי המצוי, מאוד מאוד נחמד. כבר הכרתי את שלושתם, שהם לקראת סוף לימודיהם, ועם שניים מהם אני אפילו לוקחת קורס שמעביר פרופ' היינריקס, המנחה לעתיד שלי שמאוד מוערך ואף מוערץ כאן. בשיעור הזה אנחנו יושבים, הישראלים, אחד ליד השני, כמו איזו מאפיה.. וזה ממש ממש נחמד. מזכיר לי את תאילנד

וספיקינג אוף השיעור הזה, יש לי טקסטים מימי הביניים לנתח, אז תסלחו לי. אגב, אביעד כרגע מנצל את השבת הנפלאה הזו קצת יותר טוב ממני - הוא יצא לטיול אופניים עם (…) ישראלית שהכרנו לפני שהגענו לכאן.

לרגל שלושים ושבעת החודשים של זוגיותנו ולרגל העובדה שהיה היום מזג אויר נפלא (שמש ו-23 מעלות), החלטנו לאזור אומץ ולצאת לטיול ספונטני בבוסטון. בספונטניות חיפשתי בגוגל אטרקציות בבוסטון, כיוון שאין לנו באמת מושג מה כדאי לראות איפה. מצאתי ש-Copley Square אמורה להיות נחמדה ובסביבתה גם רחוב או שניים שכדאי להסתובב בהם וכמובן ה-Boston Common. אז התלבשנו, הדפסנו מפות, מילאנו מים, שטפנו תפוחים, לא שכחנו כובע ומשהו חם ללבוש וכשעה וחצי מאז החלטנו לצאת, זה ממש קרה!

היה שווה. Copley Square פשוט מקום יפה. הדשא ירוק כל כך, השמיים כחולים כל כך, והכל מסביב נקי ונעים. ואז התוכניות התחילו להשתבש: צמוד לכיכר גילינו מונומנט לחליל ג'ובראן (מסתבר שהוא גר בבוסטון בנערותו עד שעבר לניו-יורק); מצדו השני של הכביש - הבניין המרכזי (והענק) של הספריה הציבורית של בוסטון; זאת ועוד - שלט על הספריה - תערוכת פוסטרים אמריקאים ממלחמת העולם השנייה (הכניסה חופשית). וכל זה בכלל לא היה בתכנון! (איזה כיף).

נכנסנו לספריה. אנחנו לא יודעים לספר הרבה על ההיסטוריה שלה, על הבניין ועל הספרים שבה. רק נגיד שהמבנה מרשים ביותר, הכל יפה כל כך, הסגנון קצת מזכיר את ארמון אלהמברה בגרנדה, למי שמכיר. כולל הקשתות וחצר פנימית עם מזרקה. אפשר לעשות מנוי בחינם לגמרי להשאלת ספרים (המנוי טוב ל-27 שנה… איך הגיעו ל-27?!). הכתובת שחקוקה בכניסה לבניין היא (תרגום חופשי): "נבנתה ע"י האנשים ומוקדשת לקידום הלמידה", מלא חשיבות עצמית משהו, אבל נחמד. תערוכת הפוסטרים היתה מרתקת. גורמת לך להבין באופן מיידי ובקלות כיצד התנהלו חיי היום-יום של האמריקאים בזמן המלחמה. צילמתי כמה וכמה. אפשר להציץ.

משם המשכנו בתוכניתנו המקורית - הרחובות באזור אכן יפים ומלאים במקומות שהיינו שמחים לבקר בהם (פיצריות, H&M, אתם יודעים) ולבסוף הגענו ל-Boston Public Garden שמזכיר קצת את הפארק הלאומי בר"ג בפנים ואת Central Park כשמסתכלים כלפי חוץ. אנשים הולכים, רצים (אסורה כניסה לאופניים) וברווזים מגעגעים. מרגיע.

מחר אנחנו נוסעים ליומיים לחגוג עם המשפחה של אביגיל את החג (כן, לוקח לו זמן להגיע לפה). אנחנו נוסעים לקצה המערבי של מאסצ'וסטס לאזור ה-Berkshires המפורסם. נקווה שפרט ללאכול ייצא לנו גם לטייל קצת בטבע. עד שנביא תמונות משם, כאן אפשר למצוא את התמונות מהטיול בבוסטון היום.

אסיים בעצה לחיים בריאים: מה שלא תעשו - לעולם, אבל לעולם, אל תאכלו בבת אחת 600 גרם של גזרים גמדיים!

So we had a pretty busy weekend. My parents dropped by for a visit, on their way back to Israel from a trip in the Seattle-Vancouver area. We spent Friday together mostly wondering around Cambridge. We visited the Harvard Natural History Museum (Avigail gets free entrance for the two of us!). We had time to see only two rooms there - the famous glass flowers one and the meteorites, minerals and gemstones one. Dinner we had at an Italian restaurant called Lucca situated in Boston’s North End (we told you we'd return there).

On Saturday some of my family from New York joined us (they simply drove from there to Boston. Hint hint). We spent most of the day in Boston, starting at the observatory of Prudential Center. Very much like Azrieli’s - 50th floor, 360 degrees view and you get this mobile audio guide. I really like bird’s eye views of metropolitans and this one was no exception: .

Avigail and I had a vegetarian Burrito for lunch - I indeed officially like Mexican food now!

Next we headed to the 5th Boston Arts Festival. When advertising the festival, it looked like it was going to be very lively and crowded. It might have been, then, the heavy heat that day that drew people away from the festival (we really didn't have any luck with weather - on those two days it was 30+ degrees and sunny, while today 23…). The two attractions for us were: (a) the fact that the Arts Festival is officially called the (ähts) Festival. That’s due to the Bostonian accent - they just skip the 'r' here. Very difficult to understand, but we find it amusing. (b) the unforgettable performance of The Boston Gay Men’s Chorus. Yep, that’s right. They're celebrating 25 years now, and yes, they sound like any other men-only chorus. They look somewhat more colorful though: I have a short video clip of their performance I'll upload and post soon.

In the evening we had some nice Chinese dinner with yet more members of my family from Acton, a town 30 minutes west of here.

Feel free to browse the photos we took that day in Boston. Also, photos of our apartment (through its different stages of readiness for hosting us) are available here.