אי שם מעבר לים

Yep, this post’s title is also my new job title! I decided to take one of the positions they offered me at Broad. Put simply, I will be analyzing data from biological/medical experiments, in order to understand which human genes are associated with which medical conditions, mainly cancer related. Using some professional terminology - I'll design and implement computational methods for the analysis of (very specific, experimentally generated) gene expression data. The 'associate' at the beginning of the title is there so as for everybody to know I don't hold a Ph.D…

I'm starting on Oct. 1st, per my request, as I wanted to enjoy the city of Boston a bit before it gets too cold and before I get too busy. But I did ask them if there’s anything they'd like me to read before I get there, just to receive a list of 5 papers and 4 books that they think I might want to take a look at, and the names of two programming languages I never used that I might want to get familiar with… A day later I got an email from my boss in which she suggests that I attend a biology course given in MIT this semester. Lectures takes place 3 times a week, and as it has already started a couple of weeks ago, I'm closing my gaps right now by watching the recorded videos of the course lectures available to everyone. I'll start attending the course this Friday. But hey - this was the whole idea of going to Broad - study, study, study. So I'm not really complaining here, just telling a story… In fact, I'm very excited about working there. Hope it will live up to my expectations.

Oh, and did I mention already that Broad is located about 2km from where we live, just at the end of the street next to ours? That there is a bus that stops just next to our home that takes me there in less than 10 min.? That I can also walk 7 min. to the subway station (if weather permits) and ride only two stops to get there?

או: רגע, אין "או", זה באמת היה שלום כיתה א'.

ראשית שלום לכולם וברכה מיוחדת לחברתי לירון שחוגגת היום יומולדת, מזל טוב!

הרגע חזרתי מיומי הראשון בלימודים וחשבתי לספר על כך מעט, במיוחד כי לא נראה לי שיהיה לי זמן לספר הרבה במהלך הסמסטר..

רוב הקורסים שהיו לי היום היו קורסי שפה (פרסית, ערבית, גרמנית), ובעוד שאני קצת מאוכזבת שאף אחד מהמרצים אינם דוברים ילידים של השפה, אני די מודהמת מהרמה הגבוהה של ההוראה. בוא נאמר שאחרי שנתיים של ערבית סטודנט פישר כאן יודע יותר ממה שסטודנט בארץ לומד במהלך כל התיכון (טוב, לא חוכמה) או כל התואר הראשון בחוג למזרח תיכון (לא בחוג לערבית). זה כמובן רק עוזר שכל סטודנט שני בילה את מהלך הקיץ במקומות כמו קהיר, דמשק, חלב ועמאן (ונלחש גם ראמאללה וג'נין, כולל סטודנט דתי עם כיפה!). הכי מגניב היה לשמוע מישהי קוריאנית מדברת ערבית ספרותית במבטא אמריקאי…

חוץ מזה, מערכת הספריות שטרם התוודעתי אליה ממש, היא משהו לא מהעולם הזה. מסתבר שלכל מחלקה יש ספרן מיוחד שכל אחריותו היא לעזור לסטודנטים ולחוקרים למצוא חומר בנושא המחקר שלהם "ואם הספר לא נמצא נעשה הכל כדי להביא אותו לכאן". אמריקה. או: הרוארד. בכל אופן, יש לי הרבה מה להכיר וללמוד וכרגע הכל נראה מאוד גדול..

מה עוד? נחמד להכיר אנשים מכל העולם. הרוב אמריקאים עם שורשים בהודו/פקיסטאן/ארצות ערב/צרפת ושות', כך שהם גם אמריקאים 'אסלים' וגם קצת זרים. כמוני בערך, רק הפוך (?!). אחרי השיעור בגרמנית אחת הסטודנטיות פנתה אליי וכמעט התחננה שאצור איתה קשר רק כי היא מתמחה בספרות יידיש והיתה בישראל ומתה לדבר עברית.. גם ישראלי פגשתי, לומד בפרינסטון אבל בא לשנה להרוארד (והוא לומד עם הבן של עמי איילון, למי שמכיר). יש פה עוד ישראלים אבל טרם יצרתי קשר איתם.

משהו נוסף ששמתי לב אליו הוא שכולם פה מאוד חכמים כאלה. כן, זה ניכר כבר מהשיחות הראשונות עם אנשים.

אני מצטערת אם הפוסט הזה לא הכי מאורגן וחסר לינקים, אני פשוט חוששת שמא בעלי יחשוב שפרויקט הבלוג שלנו יהפוך לפרויקט האישי שלו אז עדיף לכתוב משהו מאשר לא כלום

לא בענייני לימודים: השילוח מהארץ שאמור היה להגיע בשבועיים הקרובים מתעכב ויגיע לקראת סוף אוקטובר (סיפור בפני עצמו), אז אביעד יצא לקנות סיר גדול כדי לעשות לנו פסטה (הסיר במשלוח..).

לסיום, ארצה לומר שאני ואנחנו מתגעגעים אליכם וחושבים עליכם. אז להתראות!

דרך אגב, שכחתי לציין: הצגתי את עצמי בתור אביגיל!

Or: Who am I?

I've been driving Aviad, my brother, my parents, Aunt Judy, and lately my friend Mila, crazy with a question that’s been bothering for months: how should I complete the sentence - "Nice to meet you! My name is.." ???

The story is quite complicated, and I apologize to those of you who heard it a million times.

At birth I was given the name Avigal, after the 'Galim' (waves) in Bat Galim, Haifa, where my father grew up. My parents call me Avigal to this day.

For some reason, when we arrived in Israel in 1980, my name was written in all the formal papers as Avigail (my parents don't know how to explain this). So since kindergarden my friends/teachers etc. call me Avigail.

All my family in the States, including my brother, call me Abby. All my family in Israel, mostly from my father’s side, call me Avigal.

Now, since Avigail is an international name, when I first opened an email account in hotmail (..) years ago, I decided to put Abigail as my name on the address. That name went on with me to yahoo! and gmail.

So you tell me, how should I call myself here?!

 Please note:

(1) If I present myself from the start as Abigail or Abby, I might be taken for a 100% American, rachmana litslan.. 

(2) Avigail is hard to pronounce, as I found out when I visited here in March.

(3) Some of my best friends in Israel call me Avigal, the way my parents call me (incidentally, they are not native Hebrew speakers).

(4) I don't know with which name I feel most comfortable with. They're all me.

As you can see, the last thing on my mind right now are the French&German exams I have to take in 3 weeks. So last night I dreamt that I'm taking the test, except.. it’s a math exam! And I can't remember any of the formulas! And the time is running out! (Dad, sound familiar?).

So I guess I should start putting my Ikea-magazine down and go back to the formulas…