שיר נחמד ומדבק שלמדנו היום בתרגול של שיעור פרסית. המבצע שמו אראש, הוא הבריטני ספירס של איראן (לא כולל האישפוזים) והשיר, מסתבר, היה 'ה'להיט ב-2005 שעבר אח"כ גם להודו ולפקיסטן.. (הקליפ הספציפי הזה לא הופיע באיראן).
אביעד מבקש להוסיף חידה נוספת: כמה אלמנטים אמנותיים/אתניים/תרבותיים/לאומיים אפשר לזהות בקליפ אחד? 
(מי שמעוניין במילים מעבר למה שמופיע בכותרת מוזמן לפנות אליי)
אהמממ. שלום. מזמן לא הייתי על המסך הזה ("כתיבת פוסט"), וכנראה שלמרות שאביעד עושה עבודה מצוינת בלעדיי, כדאי שגם אני אראה סימן חיים.
אז כן: אני חיה, אני לומדת, אני בפייסבוק, אני משמינה.
כרגע חזרנו מהמסיבה החברתית הראשונה שלנו. היא אורגנה על-ידי המחלקה להיסטוריה של המזה"ת (לא המחלקה שלי - בינם לבינינו מפרידות כמה מאות שנים) עם מיטב האנשים (שאנחנו לא מכירים) ועם מיטב האוכל (בקלאווה בטעם דואונאט, על-פי אביעד) ועם מיטב המשקאות (בירות שעולות $8 כל אחת, כפי שאביעד שם לב). שהינו שם כ-45 דקות ושיחקנו במי-יצליח-להתחיל-לדבר-עם-יותר-אנשים-שהוא-לא-מכיר. אני ניצחתי (1-0).
בלימודים אף פעם לא משעמם: יש כל הזמן הרצאות, כנסים, סדנאות, פעילויות ועוד (חשבתם שרק ב-מ.י.ט. יש?). לרובם אין לי זמן ללכת חוץ מסדנא אחת שאליה אני מגיעה בקביעות, על בלשנות שמית (ואני גם מתעתדת לדבר שם בסמסטר הבא). אבל מספיק להיות בשיעורים השוטפים כדי להרגיש את ה"רוח האנטלקטואלית" נושבת חזק. עם חלק מהאנשים אתה כל הזמן ב"מוד" של אקדמיות כי או שהם כבר כתבו מאמרים או שהם מעורים בספרות המקור (כי הם למדו ב-מדרסה או 6 שנים במצרים) או שסתם מאוד מאתגר לדבר איתם. מה שאני מנסה לומר: עם ההוא שכבר פרסם 2 מאמרים (ה-3 בדרך), או ההוא ששולט בערבית קלאסית כי הוא שיח' (ובוגר מ.י.ט.), או ההוא שיש עליו ערך בוויקיפדיה (!) - אני מרגישה קצת קטנה! (וכולם בשנה א', שלא נדבר על מי שבשנה ז' או ח').
אבל אני מאוד נהנית!!
לפני שבועיים (?, שבוע אחרי ניו-יורק) אירחנו לראשונה מישהי בביתנו! (לא סתם מישהי). היה קר אבל זה לא (?) הפריע לנו להסתובב ולהנות ולאכול במשך יומיים ואפילו היה לה נוח על המזרון המתנפח (או שהיא מנומסת). אנחנו מחכים לארח אותה שוב בעוד כחודש יחד עם בעלה היקר, וכן אני כותבת את כל זה כרמז אחד ענק!! כל כך נחמד כאן, אנחנו רוצים לחלוק את זה! האמת היא שהוריי היו כאן, ואמא עדיין כאן, אבל רוב הזמן בכלל לא היינו פה (וגם עכשיו כשאנחנו פה, אמא לא ישנה פה). אז בואו, קריסמס מתקרב, תהיו ספונטניים!
אגב קריסמס, עד התקופה הזו לא באמת הרגשתי שאני בארץ זרה, אבל עכשיו כשהם מתחילים עם כל הקישוטים והעצים והאורות - והקורררר - אני חייבת לומר שאני מרגישה קצת רחוק מהבית. אבל אז זה עובר
[תודה לאיילת ומילה.]
כן, שלום! לקח לה זמן לילדה, אבל היא יצאה מההלם..
כמה נחמד שהשבוע הראשון מאחוריי. הייתי, אפשר לומר, בהלם קליל - מהרמה האקדמית והדרישות והקושי, אבל כל זה מאחוריי עכשיו. כלומר, ההלם. בשבוע האחרון, הוא השבוע השני ללימודים, כבר הרמתי את הראש קצת וקלטתי מה הולך כאן מסביבי: עצים, נוף, בניינים עתיקים, ולא פחות חשוב, מזג אויר נפלא! התנודות במזג האויר די קיצוניות כאן. בשבוע הראשון עוד הלכתי עם מעיל ללימודים, אבל השבוע היה ממש חם, עד כדי 30 מעלות.. היום קר - 20 מעלות, אבל בהיר ושמשי. עכשיו אתם מבינים למה תמיד מדברים פה על מזג אויר?! (לא, ברצינות, אם אתה לא מתעדכן במזג האויר, אתה עלול לצאת בבוקר עם סוודר ומעיל ביום חמסין). הבנו שזה מאפיין של ניו-אינגלנג.
חוויות ראשונות מ(אחת) הספריות שלנו, הענקית מביניהן. ראשית, ואת זה שמתי לב בספריות אחרות כאן, כשאתה נכנס אתה נדרש להעביר כרטיס סטודנט, ללא בדיקת תיקים, אבל בדרך החוצה יש שומר שבודק תיקים! לישראלי המצוי הדבר הזה נראה די מוזר, היפוך התפקידים הזה.. אבל ההסבר הוא שאין הפקדת תיקים בכניסה, כך שבדרך החוצה הם מוודאים שלא לקחת ספרים שלא הושאלו כהלכה. חוצזמה, לספריה הספציפית הזו יש 10 קומות, 6 מהן מעל לאדמה. כן, בקומות התחתונות זה נהיה קצת קלסטרופובי (באמת הרגשתי קשיי נשימה, במיוחד כשהלכתי לאיבוד בפעם הראשונה). מזל שהספרים בתחום שלי נמצאים בקומה 6 מה עוד? אין הגבלה של מספר הספרים שניתן להשאיל. יש מנגנון שבו האור בכל שורת מדפים נדלק אוטומטית כשמישהו נכנס לשם (כמו בסרטים!). עפרונות בחינם (כמו באיקאה!). ומוזיאון קטן. לזכר הבחור שעל שמו הספרייה קרויה, וויידנר, שלמד בהרווארד לפני מאה שנה ונספה… בטיטאניק.
המבנה של המחלקה שלי גם די מעניין. יש בו מוזיאון של המזרח הקדום ונאמר לנו שכאן קיסינג'ר עבד בזמן שהותו בהרווארד.
מה עוד? אה, ישראלים! יש לא מעט ישראלים במחלקה וזה, לישראלי המצוי, מאוד מאוד נחמד. כבר הכרתי את שלושתם, שהם לקראת סוף לימודיהם, ועם שניים מהם אני אפילו לוקחת קורס שמעביר פרופ' היינריקס, המנחה לעתיד שלי שמאוד מוערך ואף מוערץ כאן. בשיעור הזה אנחנו יושבים, הישראלים, אחד ליד השני, כמו איזו מאפיה.. וזה ממש ממש נחמד. מזכיר לי את תאילנד
וספיקינג אוף השיעור הזה, יש לי טקסטים מימי הביניים לנתח, אז תסלחו לי. אגב, אביעד כרגע מנצל את השבת הנפלאה הזו קצת יותר טוב ממני - הוא יצא לטיול אופניים עם (…) ישראלית שהכרנו לפני שהגענו לכאן.
הבוקר הלכתי להרצאה באותו קורס מבוא בביולוגיה שג'יל (ראש הקבוצה/בוסית שלי) המליצה לי עליו. פגשתי את הלגה והיידי בלובי של ברואד ויחד הלכנו, קודם לאיבוד ואח"כ לאולם 10-250. המקום אכן נראה כמו אוניברסיטה, שום דבר שמפיל אותך לרצפה. הבניינים בנויים מעט מרשים יותר (וגדול יותר) ממה שאני מכיר בארץ, אבל הרווארד הרבה יותר מרשימה מבחינה זאת (ומבוגרת מ-MIT ביותר מ-200 שנה!). ההרצאה הועברה בצורה פשוט מרתקת. לא הייתי מודע גם, שישנם דברים בסיסיים כ"כ בביולוגיה (גנטיקה במקרה זה) שאני לא מכיר. הקצב היה קצת מהיר מדי בשבילי - לא תמיד הצלחתי גם לכתוב וגם להקשיב, ובמיוחד בכמה פעמים שבהן לא הבנתי את הכתב על הלוח. עם הזמן, אני מניח. תופעה שלא ציפיתי לה: 5 דקות לפני שעת הסיום של השיעור, כולם פשוט סוגרים מחברות, מתחילים לדבר וחלקם מתחילים לקום, כאשר המרצה (המכובד) עדיין מדבר. זה היה מוזר, על רקע הנימוס המטורף (בקנה מידה ישראלי) שנהוג פה. את הדרך החוצה עשינו בדרך המקובלת, דרך המסדרון האינסופי. אינסופי הוא אולי לא, אבל צפוף ביותר בהחלט.
המשכתי לבדי לארוחת צהרים מוקדמת (Mediterranean wrap ב-Au Bon Pain כמובן) ויצאתי לסיור בקמפוס. מקום מגניב מס' 1: בבניין לאומנות ויזואלית ששייך ל-Media Lab, תסתכלו לאן הדלתות האלו מובילות! - 
מקום מגניב מס' 2: הקומפלקס של מדעי המחשב ואינטליגנציה מלאכותית, ע"ש Ray Stata (שגם הקים פעם חברה בשם Analog Devices שיצא לי לעבוד בסניף הישראלי שלה…) - 
לי זה הזכיר את הפלינסטונס משום מה. שמעתי שהבניינים האלו מעניינים גם מבפנים, אבל טרם יצא לי. מהצד השני של הכביש - מקום העבודה החדש שלי: 
(או לפחות השלט שלו). עוד תמונות מהטיול שלי ב-MIT כאן.
אנקדוטה נוספת: ביום שני אין לימודים ב-MIT (ורק שם), לרגל ה-Anti-suicidal Day… כן, היתה ל-MIT בעיה קטנה עם התאבדויות, וזה מה שיצא מזה…
ואחרונה: משום מה תחביב הסריגה(…) פופולרי פה. יצא לי לראות בנות גם ב-MIT וגם ברכבת יושבות וסורגות. צריך הרבה סוודרים בחורף, אני מניח.
צום קל.
