אי שם מעבר לים

כזכור, את פסח חגגנו בשני "סדרים". הראשון, ביום שישי בערב, אצל נעמה ויון, יחד עם השותפים הצפון אירופאים שלהם וחבריהם. נעמה ערכה הגדה משלה, משולבת עברית אנגלית ומשלבת מנה ראשונה עוד לפני "שולחן עורך" (להיט!). וכרגיל התרשמנו מהמטבח הצפון אירופאי ושילובו במסורת היהודית (קרי - הקניידלעך שלי הוגשו בתוך בורשט. להפתעתי היה טעים). את הסדר השני חגגנו אצל דודה ג'ודי יחד עם המשפחה של אביגיל. שוב הגדה משולבת עברית/אנגלית ואת רוב השירים אנשים שרו בלחן אמריקאי שלא היכרתי. בכלל, זאת היתה הפעם הראשונה שלי בסדר פסח עם משפחה שאינה המשפחה האורגנית שלי. מוזר.

בסוף השבוע האחרון השתתפתי בכנס ROFLCon שנערך במיט. קשה קצת להגדיר את נושא הכנס - מדובר באירוע של כ-500 גיקים של אינטרנט שנאספים כדי לדון ב-internet memes, שהם "רעיונות/תופעות שמתפשטים בצורה מהירה באינטרנט", ובהשפעות שלהם עלינו. וגם כדי להכיר אחד את השני בעולם הפיזי וכדי לעשות כיף באופן כללי. האמת שהיה מעניין מאד. היו הרבה "סלבריטי אינטרנט" - כאלו שאף אחד לא יודע איך הם נראים במציאות אבל שהנוכחים בכנס פשוט מעריצים את העבודה שלהם (אם זה בלוג שהם כותבים, קומיקס שהם מציירים, אתר/פרויקט שהקימו). בין שלל האנשים המעניינים שהשתתפו בפאנלים: הבחור שעשה את המיליון דולר הראשון שלו מעמוד אינטרנט ריק (The Million Dollar Homepage והסבר כאן), בחור שהחליף מהדק נייר אדום אחד בעבור בית, אחד שמצייר קומיקס ושני שמצייר קומיקס של דינוזאורים. שני האחרונים, אגב, ממש אלילי תרבות (אני לא הכרתי) והאמת שמספיק להקשיב להם מדברים כדי להבין שהם מבריקים. בכלל, אני מאד אוהב את האווירה שיש פה בהרצאות באופן כללי. כשהאנשים בקהל נהנים להקשיב למישהו, או סתם אוהבים אותו, הם לא מתביישים להביע את זה. אנשים נהנים לצחוק בקול רם, לעודד, למחוא כפיים שתי דקות בסיום של הרצאה מוצלחת. קשה להסביר, אבל ממש אווירה כיפית. ולא רק בכנסים לגיקים של אינטרנט. תמונות מהאירוע כאן. והגבר בתלבושת הרובוט בטייטס הוא The Tron Guy (לא הייתי מודע לקיומו אבל הוא מהמפורסמים ביותר). אם אתם מוצאים תמונה שאני מופיע בא תודיעו לי - באחד הסשנים ישבתי כסא לפני אותו Tron Guy שצולם עשרות פעמים…

"נעבור את החורף ואחר כך נראה
באביב, באביב…"

רשמית האביב התחיל ב-21 למרץ, אבל נראה שבוסטון אינה מהממהרים וגם לא מהממהרות, כך שהיום האביבי האמיתי הראשון שקיבלנו היה חמישי שעבר, עם מקס' של 22 מעלות שלמות. את ההתרגשות היה ניתן לחוש בכל מקום - בעבודה כולם דיברו על מזג האויר עוד יותר מבדרך כלל ובזמן ארוחת הצהרים אנשים העזו ויצאו לאכול על ספסלים בחוץ. אבל השיא היה בערב - כיוון שגם בו היה נעים, החלטנו לצאת לטיול רגלי, משהו שלא עשינו מאז נובמבר, כנראה. ובכן, לא היינו היחידים; הרחובות היו מלאים באנשים בשעה 10 בערב. שעה השקולה, על פי זמן בוסטון, למעט אחרי חצות. היתה תחושה כיפית של חגיגיות באוויר, של שחרור משינת החורף הכפויה.

והחגיגה נמשכת גם השבוע. התיירים חזרו בהמוניהם ליארד, גם הסנאים. למרות שלא כולם (הסנאים). אולי חלקם מחכים להערה מיוחדת. אולי הם פשוט עסוקים בייצור דגמי קיץ 2008. וכמובן העצים והשיחים - עדיין ערומים אבל מלאים בניצנים, ופה ושם אפשר כבר למצוא עץ עם פריחה מוקדמת. ובצידי מגרש החניה של הבניין שלנו, היכן שבחודשים האחרונים היו רק ערימות של שלג, פורחים עכשיו מה שנראה לי, ואני לא באמת מבין, כמו נרקיסים. או חבצלות או משהו יפה אחר. וחוץ מהטבע, אפשר גם לראות בכל מקום אנשים שעובדים כדי לתקן את המדרכות, לצבוע את חזיתות החנויות, לשתול פרחים, לתקן את הדשא של היארד.

אצלנו לא תשמעו תלונות על העובדה שפסח יוצא בשבת-ראשון השנה. דווקא מאד נוח. מצד שני, אנחנו משלמים מס תפוצות וצריכים לערוך שני סדרים. את הראשון אנחנו עושים אצל חברים בשישי בערב (כן, שישי ולא שבת. ככה היה יותר נוח לאנשים. וכן, פסטה ולא מצות. ככה היה יותר נוח לאנשים. סתם, סתם). ובראשון בערב אנחנו עושים סדר שני אצל דודה של אביגיל ב-Stoughton יחד עם הדודה מפילדלפיה וההורים של אביגיל שהגיעו לעשות פה את החג. ביום שני, היום בו מצווה עלינו לנוח מכמויות האוכל המטורפות שבלסנו, אני בחופש מהעבודה לרגל Patriots' Day אך אבוי, בהרווארד לומדים כרגיל .

חג פסח ואביב שמח לכולם!

את סוף השבוע האחרון בילינו בסן פרנסיסקו אצל ענבר ועירית. היה מעולה, גם אם מעט קר (עדיין 10 מעלות מעל מה שאנחנו רגילים, אבל כשיש רוחות מטורפות ואתה כל היום בחוץ זה מרגיש אחרת).

בילינו בעיקר בהסתובבות ברחובות, אם ברגל ואם ברכב. ביקרנו ברב תחנות החובה שהעיר מציעה לתייר המצוי, תוך שימת דגש מסוים על התימה האהובה עלינו (כן, אוכל!). מצאנו קווי דמיון בין סן פרנסיסקו לעיר הבירה של החוף המערבי של ישראל: המוני בתי הקפה המפוזרים בכל העיר ולא רק במרכזים בודדים, האווירה ה"תוססת"/נהנתנית, מחירי הדיור, המחסור בחניה וכמובן אוכלוסיית החד-מיניים המשגשגת. משעשע שבעבודה שלי בחור הודי במקור חושב שסן פרנסיסקו ובוסטון מאד דומות, כי שתיהן מאד צפופות בבניינים. לי הן נראות כמעט הפכים.

בכל מקרה התמונות (והוידאו - פליקר הוסיפו אתמול סופסוף אפשרות להעלות גם וידאו) כולם כאן.

כן, עבר כבר המון זמן מהפוסט הקודם. הנה סגירה של כמה קצוות, כדי שנוכל להמשיך הלאה.
כריסמס. אז ענבר ועירית הגיעו בערב החג מסן פרנסיסקו הרחוקה כדי לחגוג ביחד איתנו את הכריסמס הראשון של כולנו אי פעם. לחגוג כהלכתו כמובן. ז"א, כמעט כהלכתו. ז"א, לחגוג ע"י קיום כל המנהגים הכיפיים כהלכתם (מישהו אמר מתנות?) ופחות מאלו המשעממים (מיסת חג המולד, מישהו?). אז מה היה לנו? היה לנו זר מקושט תלוי על דלת הכניסה (כן, כולל הסרט האדום). היתה שרשרת נורות צבעוניות על החלונות ועל הקיר נתלתה גרב אדומה מידה 74. ההוכחות כאן.

ארוחת החג החגיגית כללה מאכלי חג מסורתיים (טוב, כמעט - מקבץ אקלקטי של מאכלים מרחבי העולם. לציון הכמיהה לשלום עולמי כמובן). אני חושב שפתחנו במרק תירס מקסיקני ולאחריו פיתות לבנוניות (מנא'איש) עשויות היטב(…) יחד עם מטבל בלקני, "פשטידה של תמי" (הידועה כבר אצל אחדים מכם כ"פשטידה של אביעד") וסלט ישראלי (ערבי?). לקינוח התענגנו על עוגת שלושת החלבים (Tres Leches) - קינוח דרום אמריקאי שהוא היחיד שבאמת מקובל שם לאכול אותו בכריסמס. מצטער על הרשימה, רציתי דרך לזכור מה היה שם.

בבוקר התעוררנו כמו בכל כריסמס ומיד רצנו לעץ, שם חיכו לנו המתנות! (ולא, לא הפריעה לנו העובדה שעץ האשוח שלנו היה בעצם עציץ תירס גוסס…)

בשלושה ומשהו ימים שענבר ועירית היו פה ניסינו לבלות כמה שיותר, אבל היה לנו קצת קשה.אביגיל היתה חייבת ללמוד, אני לעבוד. האמת שמרוב השתדלות לשלב גם כיף וגם עבודה (לעתים בזמנים חופפים), יצאתי בסוף עם תחושת קרחות דו כיוונית מסוימת. לקח לפעם הבאה. דבר אחד מעניין שכן הצלחנו כולנו ביחד לעשות היה ללכת למופע בידור (בהעדר הגדרה טובה מזו) בשם "25 שאלות לשאול אמא יהודייה" של סטנדאפיסטית אמריקאית, יהודייה, לסבית, גרושה + ילד… נו, אני לא ממש התחברתי. החבר'ה יותר. קהל האמהות היהודיות הבוגרות התגלגל מצחוק (ומי שלא ידע צחוק אמריקאי בחייו - שיחק אותה!).

לשנה הבאה (ועוד אולי לפני זה) - בסן פרנסיסקו החמה!

נתחיל בסיכום חנוכה: היינו בשלושה אירועים. הראשון היה מסיבת חנוכה של חברה ללימודים של אביגיל, בה נחשפנו לראשונה לסצנה היהודית בבוסטון. הרוב המוחלט של הנוכחים יהודים לא ישראלים, ברמות קיום מצוות משתנות (ובהתאם לכך הביטויים החיצוניים - כיפה, כובע מצחייה, נטורל…). כולם נחמדים מאד, ואלו שדברנו אתם גם מרשימים מאד. כל אחד שם מסתובב עם רשימת תארים אקדמיים מהמוסדות המובילים בארה"ב, מפחיד. האוכל היה מצוין, לקחתי מתכונים.

המסיבה השנייה (Christnukkah Party) אורגנה ע"י השותפים לדירה של חברה ללימודים של אביגיל, ישראלית נשואה טריה לנורבגי, חולקת דירה עם זוג צפון אירופאים נשוי גם כן. הפעם דיברנו בעיקר איתה ועם שני חברים ללימודים נוספים של אביגיל. למרות שהתפיסה שלנו היא שהאירופאים דומים לנו יותר מאשר האמריקאים, במסיבה הזאת היה נראה שלפחות הצפון אירופאים די שונים מאיתנו. בזכותם יצא לנו להתוודע לתהליך ההכנה של Feuerzangenbowle (מדליק) ולטעמו (המיוחד).

האירוע השלישי היה ארוחת ערב אצל (נחשתם נכון) חבר ללימודים של אביגיל ואשתו, יחד עם עוד שני ישראלים שלומדים פה. היתה ארוחת ערב אינטימית עם אוכל מעולה ובעיקר ביתי. ביתי ישראלי. פשטידת גבינת עזים כמו שאמא עושה, עוגת ריבה ופירורים כמו של סבתא. אה, והיה גם דיון של שעתיים-שלוש (מי סופר) על פילולוגיה ערבית.

אתמול (שבת) קינחנו בארוחת צהרים יהודית מסורתית אצל זוג שהכרנו במסיבה הראשונה… הפעם הראשונה שלי בארוחת שבת אצל דתיים. היו ברכות, היו זמירות, היתה וודקה והיה קר (ולא היינו יכולים לשחק עם הטרמוסטט של ההסקה כדי שתחזור לפעול…). אני מקווה שאף אחד לא שם לב שהסלולרי שלי רטט פעמיים במהלך הארוחה.

מאז Thanksgiving העליתי 5 פאונד והעתיד לא נראה מבטיח. אתמול תכננתי ללכת לחדר כושר אחרי הארוחה, אבל בדרך חזרה הביתה, היה לנו קר כמו שעדיין לא היה לנו פה. ממש ממש קר. כשהגענו הביתה בדקנו באתר מזג האוויר מה קורה. אז היו רק מינוס חמש מעלות (נעים) אבל משום מה זה הרגיש (RealFeel) כמו מינוס 12. אכן. הלילה כבר מינוס 12 אמיתיים שמרגישים כמו מינוס 17. זה דחה את תוכניות חדר הכושר להיום, אבל בבוקר התעוררנו ליום חורפי וגשום, לאחר שלג רציני שהצטבר בלילה. אחרי הצהרים לא יכולתי יותר והייתי מוכרח לפחות לטייל קצת ברגל. אז יצאנו בלבוש ספורטיבי וגילינו שאנחנו לכודים. בגלל שהיה חם היום (כן, מעל האפס זה חם) השלג מהלילה נמס והכל רטוב ובוצי ואין אפשרות לחצות אף כביש בנעלי ספורט. חייבים מגפיים או נעליים גבוהות. עשינו סיבוב מסביב לבלוק שלנו וחזרנו הביתה. אגב, השבוע התקדמנו צעד נוסף (תרתי משמע) ורכשנו כל אחד זוג מגפיים. באינטרנט כמובן. ולא, זה לא רק השגעון שלי. את ההפנייה לאתר Zappos.com קיבלה אביגיל מהחברה הישראלית ממסיבה 2 והיא אפילו ביקרה קודם בחנות נעליים אמיתית, כזו שצריך לצאת מהבית (ולנקות את האוטו מהשלג) בשביל להסתכל על הנעליים שהם מוכרים, אבל המבחר שאפשר למצוא ברשת הוכיח עצמו.

אנחנו מגיעים ביוני לביקור מולדת. עוד לא תכננו מתי בדיוק, אבל יהיה נחמד לחגוג ביחד את שבועות (החג האהוב עלי - האוכל), את החתונה של סיגל אחותי ואת היומולדת (העגול) שלי. בדרך חזרה לארה"ב אנחנו חושבים לעצור איפשהו באירופה ולחגוג את יום הנישואין הראשון שלנו.