15 במרץ 2009
הלכנו השבוע לראות את האופרה אותלו בביצוע של Lowell House Opera של הרווארד. קצת מוזר — Lowell House הוא בניין (קומפלקס בניינים) מעונות סטודנטים ואיכשהו יש לו אופרה משלו, שהיא גם (כמיטב המסורת ה'הכי' האמריקאית) האופרה המופיעה ברציפות הכי הרבה זמן בניו אינגלנד (מאז 1938)… המופע עצמו מתקיים בחדר האוכל(…) של המעונות שהוא אולם די מרשים בשביל חדר אוכל (אני לא זוכר נברשות בקפיטריות של אונ' ת"א), אבל עדיין חדר אוכל. אנחנו ישבנו בשורה של מכונות השתייה.
האמנים המופיעים הם בחלקם מקצועיים (בתפקידים ראשיים) ובחלקם סטודנטים. ההפקה כוללת חוץ מתפאורה ותאורה גם תזמורת מלאה שתמיד מרשים לשמוע, בייחוד באווירה אינטימית כזאת (כ-150 איש). האדם שדרכו נודע לי על ההופעה וגם הסיבה (היחידה, יש להודות) שבגינה רציתי ללכת ולצפות באופרה הוא עמית לעבודה בשם Channing Yu שביליתי כשנה וחצי בלשבת גב אל גב איתו באותו קיוביקל. רק לאחרונה נודע לי שהוא מנהל חיים כפולים (אם לא מרובעים)– הוא מה שנקרא M.D Ph.D, רופא ודוקטור אם תרצו; אונקולוג שמטפל בחולים בבי"ח, חוקר סרטן במכון שלי, פסנתרן, כנר ובריטון סמי-מקצועי ומנצח. על התזמורת של אותלו למשל. היה ממש מוזר וכיף לראות אותו פתאום בטוקסידו בעמדת המנצח, מנצח בהתלהבות. מדהים אילו אנשים מוכשרים יש בעולם. נחמד שחלקם בוחרים להסתובב פה מסביבנו.
ד"א, אנחנו הסתלקנו בהפסקה. הכסאות הלא נוחים, הנחירות של אביגיל והצרחות מהבמה לא הותירו ברירה… 
המזל הוא שחוץ מתרבות יש פה גם כמה דברים מעניינים לעשות (סתם, סתם). השבוע גיליתי אתר בשם www.bostonscienceandengineeringlectures.com. לטובת מי שמתכוון לשהות פה זמן מה בקרוב (איזה כיף!) או שמעוניין להודיע לי על הרצאות שאסור להחמיץ.
9 במרץ 2009
כשהיינו בישראל בקיץ האחרון חגגנו את היומולדת שלי בצימר בצפון. אני מניח שכמו לנו, גם להרבה זוגות צעירים אחרים סופ"ש בצימר בצפון הפך בשנים האחרונות לדרך הכמעט סטנדרטית של בילוי חופשה בארץ. על כן, מתוך הרגל, בילוי בצימר נראה הדרך הראויה לחגוג את היומולדת של אביגיל אשר חל לפני כחודש. עד כה לא יצא לנו למעשה לצאת לחופשה באיזור לא עירוני ולא אצל קרובים/חברים. מהר מאוד גיליתי שאין לי מושג לאן נוסעים כאן לחופשה רומנטית. רב אתרי התיירות מציעים weekend getaways בחורף באזורים חמים כמו פלורידה או הקאריביים או לערים. אך כיוון שנראה לנו חבל לטוס לחופשה לסופ"ש בלבד החלטנו לדחות את הרעיון הזה למועד מאוחר יותר (ראו הפוסט "ג'מייקה עם ענבר ועירית, מרץ 2009" — בקרוב על מסך ליד פניכם).
חופשה בניו אינגלנד בפברואר משמעותה חופשה עם הרבה שלג מסביב, וכי מה יותר נחמד מצימר עץ קטן על צלע הר מושלג? לא הרבה דברים, אני חושב, ועל כן חבל שלא הצלחתי למצוא אף צימר קטן כזה. הדבר הכי קרוב לזה הן בקתות עץ גדולות (מטבח, סלון, מס' חדרי שינה) שמתאימות למשפחות או כמה זוגות ושמושכרות לתקופות של שבוע ומעלה. האפשרויות האחרות מסתכמות בחדר בבית מלון או ב-inn (פונדק, עפ"י בבילון). האחרונה מספקת, כנראה, את החוויה הקרובה ביותר לחוויית הצימר. בייחוד אם מדובר ב"פונדק" מהמפנקים יותר שבהם.
אנחנו שהינו ב-Stone Hill Inn בעיירה (הציורית/תיירותית) Stowe אשר בצפון מדינת Vermont, היא מדינת טיוליי השלכת וחופשות הסקי, צפון-מערבית מבוסטון. הנוף מעט שונה אך עדיין - סופ"ש יומולדת בצימר (=חדר, לא?) בצפון. הנה מה שראינו:
כמו בארץ, גם פה, אם נוסעים יותר מדי צפונה מגיעים ל…
ואך הגיוני הוא שאם באינגלנד החדשה הננו, נמצא פה גם את…
למרות שזה כבר קצת מוגזם, לא?
וגם כאן מסוכן לנסוע בכבישים…
כשהתחשק לנו משהו טעים לאכול, במקום לעצור ליד דוכן של פיתה דרוזית עם לבנה (יאמי) עצרנו במפעל הראשון (והעדיין פעיל) של גלידת בן & ג'ריס. עשינו סיור במפעל ולמדנו כמה דברים חדשים (בין השאר - לבן & ג'ריס ארבעה מפעלים בארה"ב ואחד בחו"ל. נכון, ישראל). וכמובן -
המקום והחדר שלנו היו אכן מרשימים. המקום נמצא על גבעה מוקף יער וככל הנראה גם דשא בעונות הפחות לבנות של השנה. יש בו 9 חדרים ו"סלון" משותף עם אח, שולחן ביליארד ומשחקי חברה וגם מטבחון עם שתיה ואוכל חופשי (מצבים כאלו מעמידים במבחן את הערכים עליהם גדלנו בארץ הקודש. אני חושב שאצלנו העניין הסתכם ב 4-6 חטיפי גרנולה ובקבוקי מים שלקחנו לנסיעה חזרה…). וכמו בארץ, האטרקציה בחדר היא הג'קוזי (בחדר שירותים בגודל של חדר השינה והסלון ביחד), ושלא כמו בארץ הוא חולק יחד עם חדר השינה אח דו-צידי… כשהגענו יצאנו לטייל קצת בחוץ -
ובדקנו את אמצעי התחבורה במקום.
(סוג המזחלת הזה נקרא toboggan. דגש על ההברה השנייה).
סופ"ש בצפון. כמו בארץ, רק אחרת.
שאר התמונות - כאן.
(תודה לעדי ש(בלי ידיעתה) דירבנה אותי לחזור ולכתוב).
29 במאי 2008
מאז יום ראשון האחרון, עת שמענו את השיר הנ"ל ברדיו, הוא לא מפסיק להתנגן לי בראש. ברדיו?! האמת שאני לא זוכר אם כבר סיפרנו על הפינוק שיש לנו בימי ראשון - להתעורר לצלילי מוסיקה ישראלית ברדיו. במקרה יום אחד הרדיו נשאר מכוון לתחנה שלא הכרנו - WERS 88.9FM - וביום ראשון שלאחריו התעוררנו בבהלה מסוימת לצלילי הגיטרה של דיוויד ברוזה. לא שיש לנו בעיה עם דיוויד ברוזה… מסתבר שבכל יום ראשון מ-8 ועד 11 בבוקר משדרים שם שירים ישראלים (ואפילו עדכניים ולא רק חסידיים/להקות צבאיות). אגב, מיד לאחר מכן משודרת בשידור חי דרשת יום ראשון מהכנסייה First Church בבוסטון…
טוב, אז נדבקתי לשיר והנה אתמול באמת הגיע הקיץ! או לפחות מה שבבוסטון נקרא קיץ. הנה תחזית מזג האויר שפורסמה לאתמול:
High: 28°C RealFeel®: 29°C
Clouds and sunshine with a couple of showers and a heavy thunderstorm; breezy.
העניין הוא שהתחזית קלעה בול! ב-1 בצהרים היה חם עם שמש יוקדת, רוח חזקה וטפטוף, וב-3 כבר היה מעונן עם רעמים וברקים וגשם חזק שטרם ראינו כמותו כאן. אחרי הצהרים הגשם הפסיק ורק היה חם ובלילה היו 8 מעלות. קיץ אמיתי.
בסוף השבוע האחרון ציינו את Memorial Day הראשון שלנו כהלכתו. כמעט - לא הלכנו לברביקיו - אבל קניות עשינו גם עשינו! היינו צריכים לקנות בגדים לחתונה של סיגל, אז את שבת העברנו במייסי'ס בבוסטון (שעתיים כדי לקנות לי בגדים, שש שעות כדי לחפש לאביגיל) ואת החצי הראשון של ראשון העברנו באיזה קניון ענק (והאמת שמרשים במידה מסוימת) מחוץ לעיר (ברלינגטון). תמונות. מצאנו ביגוד מתאים גם לאביגיל, אל חשש. אני בטוח שגם בחתונה השנה כולם יגידו לה כמה יפה ה…שמלה שלה. 
כיוון שסיימנו מוקדם מהצפוי בקניון, הצלחנו להכניס ללו"ז שלנו עוד פעילות מתאימה לחג - צעידה בשבילי לוחמים. לוחמים אמריקאיים אמיתיים, מהתקופה שעוד נלחמו פה על אדמה אמריקאית. צעדנו בשביל שבו נלחמו לפני מעל 200 שנה הבריטים מול המתיישבים, בקרב שפתח את מלחמת העצמאות האמריקאית. תמונות.
אז זהו, עוד שבוע וקצת (שבת בבוקר) אנחנו מגיעים! מי היה מאמין. האמת שהתחושה, כפי שניתן לצפות, מוזרה. למרות שהמקום והאנשים מוכרים ואהובים, הסיטואציה שונה מכל מה שהכרנו עד כה. ביקור מולדת. בנוסף כמובן יש גם את הלחץ הצפוי של איך נספיק לראות את כולם ולעשות את כל מה שאנחנו צריכים בארץ, ואת הלחץ האישי שלי של איך אצליח לא לאכול בארץ יותר מדי חומוס לפני החתונה כדי שאצליח להיכנס למכנסי החתונה החדשים (והקצת לוחצים מלכתחילה) שלי…
מי שרוצה שנביא לו/ה משהו (3.33 3.23 שקל לדולר?!) וטרם אמר את דברו - זה הזמן.
להתראות בקרוב!!!
2 במאי 2008
כזכור, את פסח חגגנו בשני "סדרים". הראשון, ביום שישי בערב, אצל נעמה ויון, יחד עם השותפים הצפון אירופאים שלהם וחבריהם. נעמה ערכה הגדה משלה, משולבת עברית אנגלית ומשלבת מנה ראשונה עוד לפני "שולחן עורך" (להיט!). וכרגיל התרשמנו מהמטבח הצפון אירופאי ושילובו במסורת היהודית (קרי - הקניידלעך שלי הוגשו בתוך בורשט. להפתעתי היה טעים). את הסדר השני חגגנו אצל דודה ג'ודי יחד עם המשפחה של אביגיל. שוב הגדה משולבת עברית/אנגלית ואת רוב השירים אנשים שרו בלחן אמריקאי שלא היכרתי. בכלל, זאת היתה הפעם הראשונה שלי בסדר פסח עם משפחה שאינה המשפחה האורגנית שלי. מוזר.
בסוף השבוע האחרון השתתפתי בכנס ROFLCon שנערך במיט. קשה קצת להגדיר את נושא הכנס - מדובר באירוע של כ-500 גיקים של אינטרנט שנאספים כדי לדון ב-internet memes, שהם "רעיונות/תופעות שמתפשטים בצורה מהירה באינטרנט", ובהשפעות שלהם עלינו. וגם כדי להכיר אחד את השני בעולם הפיזי וכדי לעשות כיף באופן כללי. האמת שהיה מעניין מאד. היו הרבה "סלבריטי אינטרנט" - כאלו שאף אחד לא יודע איך הם נראים במציאות אבל שהנוכחים בכנס פשוט מעריצים את העבודה שלהם (אם זה בלוג שהם כותבים, קומיקס שהם מציירים, אתר/פרויקט שהקימו). בין שלל האנשים המעניינים שהשתתפו בפאנלים: הבחור שעשה את המיליון דולר הראשון שלו מעמוד אינטרנט ריק (The Million Dollar Homepage והסבר כאן), בחור שהחליף מהדק נייר אדום אחד בעבור בית, אחד שמצייר קומיקס ושני שמצייר קומיקס של דינוזאורים. שני האחרונים, אגב, ממש אלילי תרבות (אני לא הכרתי) והאמת שמספיק להקשיב להם מדברים כדי להבין שהם מבריקים. בכלל, אני מאד אוהב את האווירה שיש פה בהרצאות באופן כללי. כשהאנשים בקהל נהנים להקשיב למישהו, או סתם אוהבים אותו, הם לא מתביישים להביע את זה. אנשים נהנים לצחוק בקול רם, לעודד, למחוא כפיים שתי דקות בסיום של הרצאה מוצלחת. קשה להסביר, אבל ממש אווירה כיפית. ולא רק בכנסים לגיקים של אינטרנט. תמונות מהאירוע כאן. והגבר בתלבושת הרובוט בטייטס הוא The Tron Guy (לא הייתי מודע לקיומו אבל הוא מהמפורסמים ביותר). אם אתם מוצאים תמונה שאני מופיע בא תודיעו לי - באחד הסשנים ישבתי כסא לפני אותו Tron Guy שצולם עשרות פעמים…
9 באפריל 2008
את סוף השבוע האחרון בילינו בסן פרנסיסקו אצל ענבר ועירית. היה מעולה, גם אם מעט קר (עדיין 10 מעלות מעל מה שאנחנו רגילים, אבל כשיש רוחות מטורפות ואתה כל היום בחוץ זה מרגיש אחרת).
בילינו בעיקר בהסתובבות ברחובות, אם ברגל ואם ברכב. ביקרנו ברב תחנות החובה שהעיר מציעה לתייר המצוי, תוך שימת דגש מסוים על התימה האהובה עלינו (כן, אוכל!). מצאנו קווי דמיון בין סן פרנסיסקו לעיר הבירה של החוף המערבי של ישראל: המוני בתי הקפה המפוזרים בכל העיר ולא רק במרכזים בודדים, האווירה ה"תוססת"/נהנתנית, מחירי הדיור, המחסור בחניה וכמובן אוכלוסיית החד-מיניים המשגשגת. משעשע שבעבודה שלי בחור הודי במקור חושב שסן פרנסיסקו ובוסטון מאד דומות, כי שתיהן מאד צפופות בבניינים. לי הן נראות כמעט הפכים.
בכל מקרה התמונות (והוידאו - פליקר הוסיפו אתמול סופסוף אפשרות להעלות גם וידאו) כולם כאן.
