אי שם מעבר לים

הכל התחיל ביום שני בבוקר. כמו בכל יום שני ב-10am, ישבתי בחדר 10-250 והמתנתי לתחילת שיעור הביולוגיה. המרצה, Eric Lander, עומד בראש המכון שלי (כפי שסיפרתי פה בעבר) והוא עושה רושם של אדם מקצועי ומורה בחסד. זו הסיבה ששתי הדקות הראשונות של השיעור הרגישו לי קצת מוזר. אריק פתח את השיעור ב-'אתם בטח כולכם עייפים היום', והוסיף: 'איזה משחק היה אתמול, אה?'. הוא המשיך ואמר שה-World Series הולכים להיות אירוע ענק, ולמרות שהוא לא מלמד אותנו בארבעת השיעורים הבאים, הוא מקווה שנעקוב אחרי המשחקים ונחזיק אצבעות כולנו ל-Red Sox. הקהל הגיב בקריאות עידוד, חוץ מתלמיד אחד שצעק 'Go Colorado!'. אריק, בתגובה, הסביר שהוא מבין שאנחנו נמצאים במוסד אקדמי ולכן יש פה תלמידים מכל המדינות (של ארה"ב), אבל אין מה לעשות והקבוצה הרשמית של קורס 7.012 היא ללא ספק ה-Red Sox…

ובכן, בוסטון כולה באקסטזה מאירועי הספורט האחרונים והבאים עלינו לטובה, וכרגע בעיקר מקבוצת הבייסבול שלהם - Boston Red Sox. בקיצור רב, הקבוצה זכתה ב-2004 באליפות ארה"ב לאחר 80(!) ומשהו שנה שבהן לא זכתה באליפות. היא משחקת משנת 1912 באצטדיון המפורסם (והמיושן משהו אך מלא באווירה, אני מניח) Fenway Park. בשנים האחרונות היא נרכשה ע"י מישהו שמוכן להשקיע בה לפחות כמו שמשקיעים ב-New York Yankees, מה שכנראה הביא אותה לזכות בליל ראשון באליפות באחת משתי ליגות הבייסבול האמריקאיות. המנצחת בליגה השנייה היא הקבוצה של קולורדו ומשחקי ה-World Series שמתחילים פה הערב, הם למעשה סדרה של שבעה משחקים בין שתי קבוצות אלו בלבד. כמה מתאים לאמריקאים לקרוא לתחרות של קבוצות אמריקאיות בשם אליפות העולם…השגעון כל כך גדול עד שדייב, אחד השותפים שלי לחדר בעבודה, איתו לא ממש דיברתי חוץ מביום הראשון שלי בברואד (הוא רופא ואני הרגשתי טוב בשבועות האחרונים), לא יכול היה לעצור עצמו ואיך שהגעתי הבוקר שאל אותי אם אני מודע לכל מה שקורה עם ה-Sox והסביר לי בחצי שעה כל מה שרציתי(?) לדעת על בייסבול בכלל ועל ה-World Series בפרט. בין השאר הוא הודה שהמשחק עצמו ממש משעמם (ואורך כ-3 שעות) אבל זו ההזדהות עם הקבוצה שהופכת את הכל למרגש; הוא הסביר שנהוג לאהוד את הקבוצה של המדינה/עיר בה גדלת (ולכן המשחקים הם למעשה "מלחמה" בין מדינות); והוא לא שכח לספר לי על מטוס הקרב שעובר מעל האצטדיון במהלך המשחק. שאלתי אם מדובר במטוס עתיק דמוי הספיטפייר האגדי של יעקב (רק 5 דקות מב"ש) טרנר. אבל לא - מדובר במטס של F-18 של חיל האויר האמריקאי שמרעידים את כל האזור. עברו פה לפני 10 דקות. גם אני לא האמנתי, אבל אפשר לראות פה. אין לי ולו מושג איך זה עובד.

בבית הסטודנט של הרווארד יש הקרנות של המשחקים. אולי נלך עוד מעט לראות על מה המהומה.

ולעדכון סוף השבוע: בשבת בילינו ברוטו יום שלם בקניות נוספות באיקאה (סוף סוף יש לי שולחן עבודה!). יום ראשון היה עוד אחד מהימים המקסימים שהיו פה לאחרונה (באופן חריג מאד לאוקטובר) אז יצאנו לטיול אופניים על גדות הנהר. לצערנו חנות השכרת האופניים היתה סגורה מסיבה כלשהי (יום ללא אופניים?) ולכן הלכנו ברגל על גדת הנהר. עדיין נחמד מאד והיה אפשר להתרשם קצת גם מצבעי השלכת. נקווה שבסופ"ש הקרוב ייצא לנו לנסוע לטיול שלכת אמיתי. אה, וכמובן - ניסיתי להכין בעצמי את סלט האבוקדו האגדי שאבא שלי נהג להכין לי בכל סופשבוע (בעונה). יצא דומה אבל לא קרוב מספיק לטעמי. כנראה שזה היה סוג לא מתאים של אבוקדואים (ארבעה קטנים ב-$5). אתמול הכנתי שוב ויצא טעים כמעט כמו המקור. כמעט.

GO SOX !!!

אוקיי, אז באמת הרבה יותר קשה לתחזק בלוג כשאתה עובד במשרה מלאה, אני מודה. ההתפתחות העיקרית פה בימים האחרונים - מזג האויר. הנ"ל התחלף (ביום בהיר אחד) לסתווי, או במונחים ישראליים - חורף תל אביבי קר במיוחד. השמיים רוב הזמן אפורים, הטמפרטורה בבוקר חד-ספרתית (אבל היי - עדיין מעל לאפס!) ומגיעה בשיא לכ-16 מעלות. גשם יורד לפרקים וללא התרעה מוקדמת (שמשי ובהיר כשאני יוצא להפסקת צהרים, אפור וגשום בחזרה…) והחימום בדירה שלנו כבר החל לפעול בלילה ובבוקר תוך שהוא ממיס דברים שהשארנו בטעות בצמוד לרדיאטורים…

בעבודה אני ממשיך בעיקר לקרוא מאמרים וספרים, וגם קצת להתנסות בכלי המחקר שפיתחו פה. בהזדמנות הקרובה אפרט פה על המחקר הספציפי עליו אתחיל לעבוד בקרוב. אביגיל גם תפרט על חברים מעניינים ללימודים אותם היא פוגשת. בינתיים, הנה כמה מילים על מספר חוויות אחרונות:

1. אולי יצא לכם לשמוע בשבוע שעבר על טקס הענקת פרסי האיג-נובל. מסתבר שהטקס הזה נערך ברחוב שלנו, באותה כנסיה ענקית (שהיא למעשה כבר זמן מה לא כנסייה אלא היכל הזכרון של הרווארד). לטקס לא הלכנו (עולה כסף…) אבל יומיים אחרי הטקס (שבת) הלכתי ל-MIT לאירוע שהוא הגרסה המדעית (והחינמית) של הטקס הנוצץ, בו כל אחד ממקבלי הפרס של אותה שנה נותן הרצאה של 5 דקות על המחקר שלו. האולם היה מלא באנשים צמאים לידע (ובעלי הרבה זמן חופשי) - בקיצור, גיקים כבדים שחבל על הזמן. אחד כתב על הלוח את רשימת כל המחקרים הזוכים של אותה שנה, בכתב מראה… שני, שנענה לבקשת המנחה לשני מתנדבים, הסתבר כבעל שעון יד בינארי ולכן לא יכול היה למלא את תפקיד מודד הזמן בהרצאות… והבחור שלידי שפשוט התלהב (כמו רוב הקהל) מכל שטות מבדחת לכאורה שנאמרה שם תוך מחיאת כפיים מטורפת ופשוט חירפן אותי. ההרצאות היו בכללן די מעניינות. בסופו של דבר מדובר במחקרים אמיתיים, גם אם מעט ביזאריים.
2. ואם כבר נגענו בדברים מוזרים שקורים ב-MIT: היום החלטנו לחגוג 38 חודשים לדייט הראשון שלנו בבראנץ' שוקולד שאורגן על ידי אותה מעבדה אגדתית למדעי השוקולד. ובכן, ציפינו לכמויות אדירות של שוקולד בל צורותיו, אבל לאכזבתנו גילינו שכשאומרים בראנץ' מתכוונים לפנקייק'ס, קרפים וואפלים בלגיים, ושעל מנת להתאים אותם לאירוע שוקולד מוסיפים לכל אחד מהם קמצוץ של שוקו-צ'יפס. האירוע הפתיע אותנו בצנעתו אבל האווירה הייתה בייתית ומעניינת. מחוץ לאולם בו נערכה הסעודה עמדה מכונה אוטומטית לממכר חטיפים. שמנו לב שיכולנו לסדר לעצמנו ארוחת שוקולד משלנו עם הרבה יותר שוקולד בעזרת חמשת הדולרים שתרמנו, כנהוג וכמצופה, למעבדה למדעי השוקולד… חוץ מזה היה נחמד לטייל על שפת הנהר (גם היום היתה צעדה למען סכרת(!) אם כי צנועה יותר. הייתכן שמדובר בצועדים האחרונים מצעדת הענק של לפני שבועיים?). מישהו אמר תמונות?
3. ליד העבודה ישנו חניון מכוניות מופלא בן 5 קומות. מופלא כי כשעולים במעלית לגג שלו, במקום מכוניות מגלים גן מטופח, כולל הכל - דשא, פרחים, שבילים וספסלים. גן שאם היה ממוקם בקומת הרחוב כבר מזמן היה לו שם והוא היה מצוין במדריכי התיירים כפנינה עירונית. במדריך שלי הוא מקבל 5 כוכבים.

1. אני חושב שאביגיל כתבה פה כבר בעבר שקומקומים חשמליים לא ממש פופלאריים פה. אבל אנחנו התעקשנו ואנחנו הבעלים הגאים של אחד כזה. בדרך כלל זו אביגיל שמכינה (ושותה) קפה/תה. אבל לא מזמן יצא לי להרתיח מים בעצמי וכשפתחתי את מכסה הקומקום משהו היה נראה לי מוזר - גוף החימום המתכתי הנמצא בתחתית הקומקום מבריק! בארץ זה נראה ברור שאחרי שמרתיחים מים שלוש פעמים גוף החימום הופך מט ובהמשך הופך למצופה אבנית. פה לא. אבחנה שהיה חשוב לי לשתף, מצטער.
2. עוד תופעה חביבה - כשהולכים ברחוב, מדי פעם נכנסים לעננה בלתי נראית של ניחוח כביסה נקייה, המשרה תחושת רעננות ורצון להתכרבל. ברוב הבניינים פה יש בקומת המרתף חדר כביסה והאויר החם של מייבשי הכביסה בדר"כ מועבר בצינורות אל מחוץ לבניין, מעט גבוה מהמדרכה. די נחמד, וקורה גם באזורי בילויי - אתה עובר ריח של מסעדה תאילנדית, פיצה, כביסה…
3. גם הרווארד וגם MIT משופעים באירועים לקהל הרחב - חינמיים או בהנחה לסטודנטים/עובדים. נרשמתי לקבל מיילים על אירועים של MIT ואתמול קיבלתי מייל שבו בין השאר סופר על תהלוכת פילים(!) שאמורה לעבור היום ברחוב הראשי של קמברידג' בתוך MIT, בשעה 10:30. התהלוכה היא חלק ממסע יח"צ לקרקס שמגיע לבוסטון בכל שנה. אז לקחתי שוב את המצלמה לעבודה, והנה התוצאה:
   
   מטורף, לא?
   טוב, האמת שהסיפור הולך קצת אחרת: בבוקר באמת לקחתי את המצלמה ובעבודה שאלתי את Maura אם היא רוצה ללכת איתי לראות פילים צועדים ברחוב הראשי; היא חשבה שאולי לא הבנתי כל כך את האנגלית בפרסום אבל גילתה רוח ספורטיבית (ורחמים?) והצטרפה אליי. חיכינו 5 דקות, 10, 20 וגם 30 אבל לא פילים ולא יער. בשלב זה היא הייתה בטוחה שלא הבנתי את האנגלית נכון… אבל הבון הבנתי, ואין לנו מושג מה עלה בגורלם של אותם פילים שלא הופיעו השנה. התמונה למעלה היא מהמצעד ב-2005.
4. דבר נוסף מעניין ב-MIT היא המעבדה למדעי השוקולד. מטרתה להפיץ את ההערכה לשוקולד ברחבי הקמפוס וליצור הזדמנויות ללימוד, הערכה וסיפוק התשוקה לשוקולד (תרגום חופשי מאד). בין השאר היא מארגנת בקרוב בראנץ' שוקולד (הכניסה חופשית), סדנאות שוקולד, תחרות הכנת טראפלס ועוד. לא מאמינים? כנסו.

פתאום פה אני שם לב שאם אתה לא דתי/שומר מסורת או ילד או הורה לילד, אין לך כ"כ דרך להרגיש את החג הזה. אין שום אוכל מיוחד או מנהגים חוץ מסוכה/ארבעת מינים… שנאכל רימון? אבטיח אני לא אוכל אם יש לו גרעינים, אז לאכול פרי שכל כולו גרעינים??

אבל גם פה מציינים את האסיף. כבר כמעט חודש אנחנו אוספים 'נקודות אסיף' (Harvest Points) בסופר שבו אנחנו עושים קניות. והחל ממחר (חג סוכות!), אחרי שאספנו מעל 16 נקודות, אנחנו יכולים לקבל תמורתן $20 בקניות, ובכך ליטול גם אנחנו חלק בחגיגת הקציר המטורפת… בכל מקרה, חג שמח לכולם!

אין חדשות מרעישות אצלנו - אני מבלה את הימים האחרונים שלי כמובטל בקריאת מאמרים (אבל לפחות משתדל לעשות את זה ברחבי בוסטון), ואביגיל עסוקה כבר בלימודים ברמה של "נסה לדבר איתי עוד שנתיים, אולי אז יהיה לי רגע פנוי".

במהלך שגרת יומנו פה אנחנו נתקלים בכל מיני זוטות שלא מספיקות כדי למלא פוסט, אבל אולי חלקכם תמצאו מעניינות/משעשעות. אז הנה מספר הערות על צמחונות בבוסטון:

1. אמנם המודעות פה לצמחונות גבוהה יותר מאשר בארץ (סימני ה-V לצד מנות צמחוניות בתפריטים), אבל פה גם גיליתי שאכן יש מסעדות שאין לי שום דבר לאכול בהן. תמיד הייתי אומר שאני מסתדר בכל מסעדה ושלא צריך לדאוג לי במיוחד, אבל לא עוד… אז אל תקחו אותי ל-TGI Friday ותעבירו לי את השם של המסעדה האיטלקית לפני שהולכים אליה.

2. אין שניצל תירס! בשום מקום. אף פעם. לא בסופר ובטח לא במקומות בחוץ. למעשה אין שניצל צמחי מכל סוג שהוא. קצת הפתיע אותי, האמת, עם כל המודעות מההערה הקודמת. לאחרונה מצאנו את הדבר הכי קרוב לשניצל צמחי - בורגר צמחי. לא ממש דומה לשניצל צמחי, מעט דומה לקציצת ירקות. הבעיה היא שהם מנסים להיות בורגרים בשריים (ע"ע שווארמה טבעול), בטעם ובמראה. החלטתי להפתיע ולזרום איתם, והנה התוצאה: הצ'יזבורגר (הכפול) הראשון שאכלתי בחיי - אל דאגה, הוא באמת הרבה יותר טעים ממה שזה נראה… שנינו מאד נהנים מהחוויה הזו לאחרונה.

3. ברכבת ראיתי מודעות לפסטיבל המזון הצמחוני של בוסטון שמתקיים השנה ב-20 לאוקטובר (רשמו לפניכם). מבטיח להביא רשמים.

הבוקר הלכתי להרצאה באותו קורס מבוא בביולוגיה שג'יל (ראש הקבוצה/בוסית שלי) המליצה לי עליו. פגשתי את הלגה והיידי בלובי של ברואד ויחד הלכנו, קודם לאיבוד ואח"כ לאולם 10-250. המקום אכן נראה כמו אוניברסיטה, שום דבר שמפיל אותך לרצפה. הבניינים בנויים מעט מרשים יותר (וגדול יותר) ממה שאני מכיר בארץ, אבל הרווארד הרבה יותר מרשימה מבחינה זאת (ומבוגרת מ-MIT ביותר מ-200 שנה!). ההרצאה הועברה בצורה פשוט מרתקת. לא הייתי מודע גם, שישנם דברים בסיסיים כ"כ בביולוגיה (גנטיקה במקרה זה) שאני לא מכיר. הקצב היה קצת מהיר מדי בשבילי - לא תמיד הצלחתי גם לכתוב וגם להקשיב, ובמיוחד בכמה פעמים שבהן לא הבנתי את הכתב על הלוח. עם הזמן, אני מניח. תופעה שלא ציפיתי לה: 5 דקות לפני שעת הסיום של השיעור, כולם פשוט סוגרים מחברות, מתחילים לדבר וחלקם מתחילים לקום, כאשר המרצה (המכובד) עדיין מדבר. זה היה מוזר, על רקע הנימוס המטורף (בקנה מידה ישראלי) שנהוג פה. את הדרך החוצה עשינו בדרך המקובלת, דרך המסדרון האינסופי. אינסופי הוא אולי לא, אבל צפוף ביותר בהחלט.

המשכתי לבדי לארוחת צהרים מוקדמת (Mediterranean wrap ב-Au Bon Pain כמובן) ויצאתי לסיור בקמפוס. מקום מגניב מס' 1: בבניין לאומנות ויזואלית ששייך ל-Media Lab, תסתכלו לאן הדלתות האלו מובילות! -

מקום מגניב מס' 2: הקומפלקס של מדעי המחשב ואינטליגנציה מלאכותית, ע"ש Ray Stata (שגם הקים פעם חברה בשם Analog Devices שיצא לי לעבוד בסניף הישראלי שלה…) -
לי זה הזכיר את הפלינסטונס משום מה. שמעתי שהבניינים האלו מעניינים גם מבפנים, אבל טרם יצא לי. מהצד השני של הכביש - מקום העבודה החדש שלי: (או לפחות השלט שלו). עוד תמונות מהטיול שלי ב-MIT כאן.

אנקדוטה נוספת: ביום שני אין לימודים ב-MIT (ורק שם), לרגל ה-Anti-suicidal Day… כן, היתה ל-MIT בעיה קטנה עם התאבדויות, וזה מה שיצא מזה…

ואחרונה: משום מה תחביב הסריגה(…) פופולרי פה. יצא לי לראות בנות גם ב-MIT וגם ברכבת יושבות וסורגות. צריך הרבה סוודרים בחורף, אני מניח.

צום קל.