קצת באיחור, קצת על החיים פה בין Thanksgiving לכריסמס:
השירים ברדיו. זה מתחיל מייד אחרי Thanksgiving ביחס של שיר כריסמס אחד לכל שלושה רגילים ומסתיים בכריסמס עצמו במרתון של 18 שעות (בלי פרסומות) של השירים הללו. תופעה מעניינת שקשה למצוא לה מקבילה בארץ. זה לא כאילו היו משמיעים בגלגלצ ביצועים לשירי חנוכה, או ראש השנה. פה השירים הם במיינסטרים, נכתבים ומבוצעים ע"י אמנים מהשורה הראשונה (שעושים הרבה כסף מתגמולים באותם ארבעה שבועות). השנה היו שתי יצירות שנטחנו במיוחד בגלגלצ המקומי שלנו, לאחת מהן נדבקתי בצורה די קשה. לאחר שבועיים של זמזומים מצאתי שמדובר בשיר של ג'ון לנון בשם Happy Xmas (War Is Over) ושהוא שיר מחאה מתקופת מלחמת וייטנאם. הגרסה המקורית נשמעת ככה:
גרסה מותאמת למלחמה בעיראק כאן (תמונות קשות מאד לצפייה. באמת.)
היצירה הנטחנת (והמצוינת) השנייה הייתה Christmas Eve/Sarajevo 12/24 בביצוע של Trans-Siberian Orchestra. האם זה מקרה שגם המקור שלה הוא במלחמה? לא יודע. אבל היא גם מקשרת אותנו לנושא הבא.
קישוטי הבתים. מחזה די מלבב. כשמסתובבים פה בשכונות המגורים (בדרך לסופר למשל), אפשר להתרשם מההשקעה. החל משרשראות פשוטות של נורות קטנות ועד פסלים שלמים (עצים, סנטה, איילים) עשויים נורות (אפשר להשיג בסניף ACE הקרוב). כמובן שהנטייה של האמריקאים להגזים/להראות ששלי גדול יותר/שלי יש יותר כסף להוציא על שטויות/שאני פטריוט גדול יותר מתבטאת גם פה. דוגמאות אפשר לראות כאן. כשמשלבים גם את האייטם הקודם, מקבלים את הסרטון למטה. עד כמה שאני זוכר זה התחיל מתחרות קישוטי בתים, והגיע להיות פרסומת של איזו חברת בירה…
קניות. והרי איך אפשר לשכוח - מדובר בתקופת הקניות האינטנסיבית ביותר בשנה (השנה גידול של רק 3.6 אחוז במכירות לעומת אשתקד. ב-2006 בערך 8%, ב-2005 כ-10%). כיוון שלא באמת הלכנו להסתובב בחנויות (והרי כל הקניות שאני צריך מסתכמות באתר אחד קטן ברשת), וכיוון שאנחנו לא מחוברים לכבלים, החשיפה העיקרית שלנו לנושא הייתה בעזרת הפרסומות ברדיו. היו שתי פרסומות שאהבתי, שמנסות לשכנע אותך לקנות לחבריך כרטיס מתנה שווה כסף (Gift Card) ולא מתנה פיזית. הראשונה היא של Dunkin' Donuts והיא משעשעת אותי בעיקר בגלל הסלוגן שלהם: America Runs on Dunkin'. כאילו באמת אפשר לרוץ אחרי ביקור במאבסת הסופגניות הזו. השנייה מפרסמת רשת תחנות דלק ומספקת סיבה הגיונית לקנות ליקיריכם כרטיס דלק - בו הם בטוח ישתמשו, כשיצטרכו לנסוע להחזיר את כל המתנות הטפשיות האחרות שקיבלו.
נתחיל בסיכום חנוכה: היינו בשלושה אירועים. הראשון היה מסיבת חנוכה של חברה ללימודים של אביגיל, בה נחשפנו לראשונה לסצנה היהודית בבוסטון. הרוב המוחלט של הנוכחים יהודים לא ישראלים, ברמות קיום מצוות משתנות (ובהתאם לכך הביטויים החיצוניים - כיפה, כובע מצחייה, נטורל…). כולם נחמדים מאד, ואלו שדברנו אתם גם מרשימים מאד. כל אחד שם מסתובב עם רשימת תארים אקדמיים מהמוסדות המובילים בארה"ב, מפחיד. האוכל היה מצוין, לקחתי מתכונים.
המסיבה השנייה (Christnukkah Party) אורגנה ע"י השותפים לדירה של חברה ללימודים של אביגיל, ישראלית נשואה טריה לנורבגי, חולקת דירה עם זוג צפון אירופאים נשוי גם כן. הפעם דיברנו בעיקר איתה ועם שני חברים ללימודים נוספים של אביגיל. למרות שהתפיסה שלנו היא שהאירופאים דומים לנו יותר מאשר האמריקאים, במסיבה הזאת היה נראה שלפחות הצפון אירופאים די שונים מאיתנו. בזכותם יצא לנו להתוודע לתהליך ההכנה של Feuerzangenbowle (מדליק) ולטעמו (המיוחד).
האירוע השלישי היה ארוחת ערב אצל (נחשתם נכון) חבר ללימודים של אביגיל ואשתו, יחד עם עוד שני ישראלים שלומדים פה. היתה ארוחת ערב אינטימית עם אוכל מעולה ובעיקר ביתי. ביתי ישראלי. פשטידת גבינת עזים כמו שאמא עושה, עוגת ריבה ופירורים כמו של סבתא. אה, והיה גם דיון של שעתיים-שלוש (מי סופר) על פילולוגיה ערבית.
אתמול (שבת) קינחנו בארוחת צהרים יהודית מסורתית אצל זוג שהכרנו במסיבה הראשונה… הפעם הראשונה שלי בארוחת שבת אצל דתיים. היו ברכות, היו זמירות, היתה וודקה והיה קר (ולא היינו יכולים לשחק עם הטרמוסטט של ההסקה כדי שתחזור לפעול…). אני מקווה שאף אחד לא שם לב שהסלולרי שלי רטט פעמיים במהלך הארוחה.
מאז Thanksgiving העליתי 5 פאונד והעתיד לא נראה מבטיח. אתמול תכננתי ללכת לחדר כושר אחרי הארוחה, אבל בדרך חזרה הביתה, היה לנו קר כמו שעדיין לא היה לנו פה. ממש ממש קר. כשהגענו הביתה בדקנו באתר מזג האוויר מה קורה. אז היו רק מינוס חמש מעלות (נעים) אבל משום מה זה הרגיש (RealFeel) כמו מינוס 12. אכן. הלילה כבר מינוס 12 אמיתיים שמרגישים כמו מינוס 17. זה דחה את תוכניות חדר הכושר להיום, אבל בבוקר התעוררנו ליום חורפי וגשום, לאחר שלג רציני שהצטבר בלילה. אחרי הצהרים לא יכולתי יותר והייתי מוכרח לפחות לטייל קצת ברגל. אז יצאנו בלבוש ספורטיבי וגילינו שאנחנו לכודים. בגלל שהיה חם היום (כן, מעל האפס זה חם) השלג מהלילה נמס והכל רטוב ובוצי ואין אפשרות לחצות אף כביש בנעלי ספורט. חייבים מגפיים או נעליים גבוהות. עשינו סיבוב מסביב לבלוק שלנו וחזרנו הביתה. אגב, השבוע התקדמנו צעד נוסף (תרתי משמע) ורכשנו כל אחד זוג מגפיים. באינטרנט כמובן. ולא, זה לא רק השגעון שלי. את ההפנייה לאתר Zappos.com קיבלה אביגיל מהחברה הישראלית ממסיבה 2 והיא אפילו ביקרה קודם בחנות נעליים אמיתית, כזו שצריך לצאת מהבית (ולנקות את האוטו מהשלג) בשביל להסתכל על הנעליים שהם מוכרים, אבל המבחר שאפשר למצוא ברשת הוכיח עצמו.
אנחנו מגיעים ביוני לביקור מולדת. עוד לא תכננו מתי בדיוק, אבל יהיה נחמד לחגוג ביחד את שבועות (החג האהוב עלי - האוכל), את החתונה של סיגל אחותי ואת היומולדת (העגול) שלי. בדרך חזרה לארה"ב אנחנו חושבים לעצור איפשהו באירופה ולחגוג את יום הנישואין הראשון שלנו.
סופת השלג הראשונה הגיעה. עד היום ירד שלג אבל לא בעוצמה כזאת. ישבתי בארוחת צהרים בבית קפה, על באר שמשקיף לרחוב בדיוק כשהתחיל לרדת שלג. כל כך יפה לראות את הכל הופך לבן. עקבות של אנשים בשלג טרי שמייד מטשטשות שוב משלג חדש. חצי שעה לקח להכל להתכסות והשלג צפוי להמשיך לרדת עד מאוחר בערב. ייתכן שיירדו היום מעל 20 ס"מ! נראה גם שאני לא היחיד שמתלהב - מסביבי אני שומע את כולם מדברים על השלג, על הזמן שייקח להם להגיע הביתה.
כשחזרתי למשרד חיכתה לי הפתעה נעימה - מייל ממחלקת כוח אדם של מיט. להלן:
TO: MIT Faculty, Staff, and Students
FROM: Alison Alden, Vice President, Human Resources
SUBJECT: Early Release at 2:00 pm for Thursday, December 13, 2007; Pay
Policies for Support and Service Staff
DATE: December 13, 2007
Due to the predicted heavy snow starting in the early afternoon, the
Institute will have an early release today, Thursday December 13, at
2:00 p.m. Nonessential employees currently at work may leave at 2:00
p.m. Departments are expected to use their discretion in allowing
employees who have child care issues or long commutes to leave before
2:00.
...
The storm is expected to end around 7-10 p.m., and MIT expects to be
open as usual tomorrow, Friday December 14.
...
ובכן… אני כבר נמצא פה בעבודה שלושת רבעי השעה יותר ממה שצריך!
אני מודה שזה נחת עלי די בהפתעה. בסוף יום העבודה נכנסתי ל-ynet כדי להתעדכן, ומבין עשרות הפרסומות המקפצות הצליחה לצוד את עיני חנוכיה עם נר אחד דולק… חג אורים שמח לכולם!
אז כדי לנסות ולכפר על העובדה שקצת שכחתי מתי בדיוק יוצא החג (מתישהו ליד כריסמס, לא? סתם, סתם), החלטתי לנסות ולהיות אור לגויים, או לפחות להביא מעט מאור החג לגויים, או פשוט לספר למורה קצת על החג. היא ידעה שמדובר בהדלקה של מנורה, וכשסיפרתי שאנחנו חוגגים נס בחג הזה היא הניחה שמדובר ביציאת מצרים (כנראה הנס הזה היה מעט מרשים יותר. מי יודע באיזה גודל באמת היה כד השמן). היא גם אמרה שהיא זוכרת שבחנויות שמוכרות דברים לחנוכה היא ראתה שהצבע של החג הוא כחול ולבן. מסתבר שלכל חג פה יש את הצבע שלו. זה באמת הגיוני, פשוט לא חשבתי על זה אף פעם. הכריסמס ירוק ואדום, האלווין כתום ושחור, פסחא בצבעי פסטל (הביצים) ו-4 ביולי כחול, אדום ולבן. אני מניח שהצבע של חנוכה הוא חום מטוגן. או אולי לבן של אור הנרות או של השלג הקסום שירד פה בימים האחרונים!!!
כן, דצמבר הגיע ואיתו השלג המצטבר הראשון שלנו פה. הוא התחיל להצטבר בשבת בלילה והוא עדיין שם. אין לו סיבה להנמס(?) - אנחנו יפה מתחת לאפס בימים האחרונים והבאים. יצא לי ללכת ברגל בשבת לחדר כושר. היה רק מינוס שלוש, אבל היתה רוח חזקה, על הפנים. רוח שאולי לא חודרת את המעיל אבל בהחלט את מכנסיי הטרנינג ונעליי הספורט… היה לי קר כאילו יצאתי ערום החוצה. תוך שתי דקות מאבדים תחושה באף, מסביב לפה ורצים לחדר כושר לפני שייקפאו העיניים. אבל אולי זה המחיר הסמלי שצריך לשלם כדי להנות דקות ארוכות בעבודה מבהייה בשלג שיורד בחוץ. שלג של פתיתים קטנים כמעט כמו אבק שנישא עם הרוח ושל פתיתים גדולים ורכים. "לא יורד הרבה שלג בישראל, אה?", קטע דייב את אחת הבהיות שלי.
