אי שם מעבר לים

Yep, this post’s title is also my new job title! I decided to take one of the positions they offered me at Broad. Put simply, I will be analyzing data from biological/medical experiments, in order to understand which human genes are associated with which medical conditions, mainly cancer related. Using some professional terminology - I'll design and implement computational methods for the analysis of (very specific, experimentally generated) gene expression data. The 'associate' at the beginning of the title is there so as for everybody to know I don't hold a Ph.D…

I'm starting on Oct. 1st, per my request, as I wanted to enjoy the city of Boston a bit before it gets too cold and before I get too busy. But I did ask them if there’s anything they'd like me to read before I get there, just to receive a list of 5 papers and 4 books that they think I might want to take a look at, and the names of two programming languages I never used that I might want to get familiar with… A day later I got an email from my boss in which she suggests that I attend a biology course given in MIT this semester. Lectures takes place 3 times a week, and as it has already started a couple of weeks ago, I'm closing my gaps right now by watching the recorded videos of the course lectures available to everyone. I'll start attending the course this Friday. But hey - this was the whole idea of going to Broad - study, study, study. So I'm not really complaining here, just telling a story… In fact, I'm very excited about working there. Hope it will live up to my expectations.

Oh, and did I mention already that Broad is located about 2km from where we live, just at the end of the street next to ours? That there is a bus that stops just next to our home that takes me there in less than 10 min.? That I can also walk 7 min. to the subway station (if weather permits) and ride only two stops to get there?

או: רגע, אין "או", זה באמת היה שלום כיתה א'.

ראשית שלום לכולם וברכה מיוחדת לחברתי לירון שחוגגת היום יומולדת, מזל טוב!

הרגע חזרתי מיומי הראשון בלימודים וחשבתי לספר על כך מעט, במיוחד כי לא נראה לי שיהיה לי זמן לספר הרבה במהלך הסמסטר..

רוב הקורסים שהיו לי היום היו קורסי שפה (פרסית, ערבית, גרמנית), ובעוד שאני קצת מאוכזבת שאף אחד מהמרצים אינם דוברים ילידים של השפה, אני די מודהמת מהרמה הגבוהה של ההוראה. בוא נאמר שאחרי שנתיים של ערבית סטודנט פישר כאן יודע יותר ממה שסטודנט בארץ לומד במהלך כל התיכון (טוב, לא חוכמה) או כל התואר הראשון בחוג למזרח תיכון (לא בחוג לערבית). זה כמובן רק עוזר שכל סטודנט שני בילה את מהלך הקיץ במקומות כמו קהיר, דמשק, חלב ועמאן (ונלחש גם ראמאללה וג'נין, כולל סטודנט דתי עם כיפה!). הכי מגניב היה לשמוע מישהי קוריאנית מדברת ערבית ספרותית במבטא אמריקאי…

חוץ מזה, מערכת הספריות שטרם התוודעתי אליה ממש, היא משהו לא מהעולם הזה. מסתבר שלכל מחלקה יש ספרן מיוחד שכל אחריותו היא לעזור לסטודנטים ולחוקרים למצוא חומר בנושא המחקר שלהם "ואם הספר לא נמצא נעשה הכל כדי להביא אותו לכאן". אמריקה. או: הרוארד. בכל אופן, יש לי הרבה מה להכיר וללמוד וכרגע הכל נראה מאוד גדול..

מה עוד? נחמד להכיר אנשים מכל העולם. הרוב אמריקאים עם שורשים בהודו/פקיסטאן/ארצות ערב/צרפת ושות', כך שהם גם אמריקאים 'אסלים' וגם קצת זרים. כמוני בערך, רק הפוך (?!). אחרי השיעור בגרמנית אחת הסטודנטיות פנתה אליי וכמעט התחננה שאצור איתה קשר רק כי היא מתמחה בספרות יידיש והיתה בישראל ומתה לדבר עברית.. גם ישראלי פגשתי, לומד בפרינסטון אבל בא לשנה להרוארד (והוא לומד עם הבן של עמי איילון, למי שמכיר). יש פה עוד ישראלים אבל טרם יצרתי קשר איתם.

משהו נוסף ששמתי לב אליו הוא שכולם פה מאוד חכמים כאלה. כן, זה ניכר כבר מהשיחות הראשונות עם אנשים.

אני מצטערת אם הפוסט הזה לא הכי מאורגן וחסר לינקים, אני פשוט חוששת שמא בעלי יחשוב שפרויקט הבלוג שלנו יהפוך לפרויקט האישי שלו אז עדיף לכתוב משהו מאשר לא כלום

לא בענייני לימודים: השילוח מהארץ שאמור היה להגיע בשבועיים הקרובים מתעכב ויגיע לקראת סוף אוקטובר (סיפור בפני עצמו), אז אביעד יצא לקנות סיר גדול כדי לעשות לנו פסטה (הסיר במשלוח..).

לסיום, ארצה לומר שאני ואנחנו מתגעגעים אליכם וחושבים עליכם. אז להתראות!

דרך אגב, שכחתי לציין: הצגתי את עצמי בתור אביגיל!

לרגל שלושים ושבעת החודשים של זוגיותנו ולרגל העובדה שהיה היום מזג אויר נפלא (שמש ו-23 מעלות), החלטנו לאזור אומץ ולצאת לטיול ספונטני בבוסטון. בספונטניות חיפשתי בגוגל אטרקציות בבוסטון, כיוון שאין לנו באמת מושג מה כדאי לראות איפה. מצאתי ש-Copley Square אמורה להיות נחמדה ובסביבתה גם רחוב או שניים שכדאי להסתובב בהם וכמובן ה-Boston Common. אז התלבשנו, הדפסנו מפות, מילאנו מים, שטפנו תפוחים, לא שכחנו כובע ומשהו חם ללבוש וכשעה וחצי מאז החלטנו לצאת, זה ממש קרה!

היה שווה. Copley Square פשוט מקום יפה. הדשא ירוק כל כך, השמיים כחולים כל כך, והכל מסביב נקי ונעים. ואז התוכניות התחילו להשתבש: צמוד לכיכר גילינו מונומנט לחליל ג'ובראן (מסתבר שהוא גר בבוסטון בנערותו עד שעבר לניו-יורק); מצדו השני של הכביש - הבניין המרכזי (והענק) של הספריה הציבורית של בוסטון; זאת ועוד - שלט על הספריה - תערוכת פוסטרים אמריקאים ממלחמת העולם השנייה (הכניסה חופשית). וכל זה בכלל לא היה בתכנון! (איזה כיף).

נכנסנו לספריה. אנחנו לא יודעים לספר הרבה על ההיסטוריה שלה, על הבניין ועל הספרים שבה. רק נגיד שהמבנה מרשים ביותר, הכל יפה כל כך, הסגנון קצת מזכיר את ארמון אלהמברה בגרנדה, למי שמכיר. כולל הקשתות וחצר פנימית עם מזרקה. אפשר לעשות מנוי בחינם לגמרי להשאלת ספרים (המנוי טוב ל-27 שנה… איך הגיעו ל-27?!). הכתובת שחקוקה בכניסה לבניין היא (תרגום חופשי): "נבנתה ע"י האנשים ומוקדשת לקידום הלמידה", מלא חשיבות עצמית משהו, אבל נחמד. תערוכת הפוסטרים היתה מרתקת. גורמת לך להבין באופן מיידי ובקלות כיצד התנהלו חיי היום-יום של האמריקאים בזמן המלחמה. צילמתי כמה וכמה. אפשר להציץ.

משם המשכנו בתוכניתנו המקורית - הרחובות באזור אכן יפים ומלאים במקומות שהיינו שמחים לבקר בהם (פיצריות, H&M, אתם יודעים) ולבסוף הגענו ל-Boston Public Garden שמזכיר קצת את הפארק הלאומי בר"ג בפנים ואת Central Park כשמסתכלים כלפי חוץ. אנשים הולכים, רצים (אסורה כניסה לאופניים) וברווזים מגעגעים. מרגיע.

מחר אנחנו נוסעים ליומיים לחגוג עם המשפחה של אביגיל את החג (כן, לוקח לו זמן להגיע לפה). אנחנו נוסעים לקצה המערבי של מאסצ'וסטס לאזור ה-Berkshires המפורסם. נקווה שפרט ללאכול ייצא לנו גם לטייל קצת בטבע. עד שנביא תמונות משם, כאן אפשר למצוא את התמונות מהטיול בבוסטון היום.

אסיים בעצה לחיים בריאים: מה שלא תעשו - לעולם, אבל לעולם, אל תאכלו בבת אחת 600 גרם של גזרים גמדיים!

THE HEBREW ANNOUNCEMENT WILL BE FOLLOWED BY AN ENGLISH ONE

אהובינו ואוהבינו בארץ ובעולם שלום!

מאחלים לכם שנה מלאה בריאות, אושר, קשר, אהבה, פריחה ונסיעות לחוף המזרחי של אמריקה!

שנה טובה וגמר חתימה טובה

הנוי-צ'רניאקים

Dear family and friends in Israel and abroad,

We wish you a Shana Tova, full of happiness, health, love, growth, and visits to Boston!

With love,

The Noy-Tsherniaks

So we had a pretty busy weekend. My parents dropped by for a visit, on their way back to Israel from a trip in the Seattle-Vancouver area. We spent Friday together mostly wondering around Cambridge. We visited the Harvard Natural History Museum (Avigail gets free entrance for the two of us!). We had time to see only two rooms there - the famous glass flowers one and the meteorites, minerals and gemstones one. Dinner we had at an Italian restaurant called Lucca situated in Boston’s North End (we told you we'd return there).

On Saturday some of my family from New York joined us (they simply drove from there to Boston. Hint hint). We spent most of the day in Boston, starting at the observatory of Prudential Center. Very much like Azrieli’s - 50th floor, 360 degrees view and you get this mobile audio guide. I really like bird’s eye views of metropolitans and this one was no exception: .

Avigail and I had a vegetarian Burrito for lunch - I indeed officially like Mexican food now!

Next we headed to the 5th Boston Arts Festival. When advertising the festival, it looked like it was going to be very lively and crowded. It might have been, then, the heavy heat that day that drew people away from the festival (we really didn't have any luck with weather - on those two days it was 30+ degrees and sunny, while today 23…). The two attractions for us were: (a) the fact that the Arts Festival is officially called the (ähts) Festival. That’s due to the Bostonian accent - they just skip the 'r' here. Very difficult to understand, but we find it amusing. (b) the unforgettable performance of The Boston Gay Men’s Chorus. Yep, that’s right. They're celebrating 25 years now, and yes, they sound like any other men-only chorus. They look somewhat more colorful though: I have a short video clip of their performance I'll upload and post soon.

In the evening we had some nice Chinese dinner with yet more members of my family from Acton, a town 30 minutes west of here.

Feel free to browse the photos we took that day in Boston. Also, photos of our apartment (through its different stages of readiness for hosting us) are available here.