אי שם מעבר לים

אז כמו שאביגיל סיפרה, יצאתי בשבת לטיול אופניים בעיר. הרבה זמן לא נסעתי על אופניים. אני חושב שהפעם האחרונה היתה ביום כיפור לפני ארבע שנים. למעשה רציתי לצאת לטיול האופניים בשבת לפני שבוע, כדי להרגיש את אווירת החג פה.

בכל מקרה, מזג האויר אתמול היה פשוט מצוין! 21 מעלות ושמים בהירים, אחרי כמה ימים חמים. קבעתי עם עינב, תל אביבית שהגיעה בתחילת החודש לבוסטון לעבוד על הדוקטורט שלה במשך שנה. הכרתי אותה (עוד בארץ) דרך חברתי היקרה עדי. (אבחנה: לפני שהתחתנתי היו לי חברה וידידות. היום יש לי אישה וחברות…). עינב רגילה עוד מהארץ להתנייע באופניים והגיעה עם אופניים שקנתה פה. למעשה, נראה לי שיש לה חגורה שחורה בנהיגה על אופניים, היות והיא נהגה לנסוע בהם בכבישי ת"א, יחד עם נהגי ת"א האדיבים. אביגיל היתה צריכה ללמוד (נקווה שעד שתיפתח ההחלקה על הקרח בפארק היא תהיה פנויה קצת יותר). אז נסעתי ברכבת לבוסטון, לחנות אופניים שגם משכירה. שכרתי זוג אופניים עירוניים (מקבלים גם קסדה ומנעול) ב-$25 ליום. אחרי שוידאתי שאני זוכר איך רוכבים, יצאנו לדרכנו.

נסענו לגשר הרווארד, שמחבר את MIT (שנמצאת בקמברידג') לבוסטון (לא, אין גם גשר MIT שמחבר את הרווארד לבוסטון…). לתדהמתנו הרבה נתקלנו בתחילת הגשר בנחיל ענק של אנשים שעולים מהטיילת לגשר. נחיל משמע אלפי אנשים, כולם עומדים בסבלנות לצד הנהר ומחכים לעלות לגשר (הגענו בתחילת הצעדה כנראה). זו היתה צעדה למען חולי סוכרת, לעידוד המודעות ולהשקעה במחקר. מסתבר שבאותו יום צעדו כחצי מיליון אמריקאים ב-200 ערים ברחבי האומה. אנשים היו מחולקים לקבוצות (עם חולצות זהות וכו') ובראש כל קבוצה הולך מישהו עם שלט עם שם הקבוצה והסכום בדולרים שתרמה. המון דולרים. רק אז הבנתי איך צעדה עוזרת לחולי הסוכרת. חצינו את הגשר ברגל יחד עם כולם וזנחנו את התוכנית לנסוע על גדות הנהר. המשכנו לסיבוב ב-MIT וחזרנו לבוסטון דרך גשר אחר עד לעצירה ב-Starbucks להתרעננות…

רב הזמן נסענו על המדרכות, למרות שלא כל הולכי הרגל אהבו את זה ולמרות שבהרבה כבישים קיים נתיב לאופניים. ניסיתי את זה פעם פעמיים אבל הלב שלי חלש מדי בשביל החוויה הזו. המשכנו ל-Copley Square האהובה ומשם לשרשרת הפארקים/גנים הידועה בשם Emerald Necklace. הפארקים הם מבית היוצר של אדריכל נוף בשם Frederick Law Olmsted שתכנן גם את ה-Central Park בניו-יורק. האמת שאין כל כך מה להשוות לסנטראל פארק. הפארקים האלו הזכירו לי יותר את גני יהושע. קצה השרשרת הוא ב-Brookline שהיא השכונה היהודית של בוסטון (למעשה, רשמית היא עיירה נפרדת). שליש מהתושבים יהודים, המון ישראלים, מסעדות מזרחיות שצריך לבדוק. שם גם הדירה של עינב אז קפצנו לבקר. משם חזרתי לחנות האופניים, וברכבת חזרה הביתה. היה פשוט כיף, מעולה, נפלא. הזכיר לי כמה אהבתי לנסוע על אופניים פעם והראה לי כמה כיף ופשוט לעשות את זה פה.

מפת המסלול שעשינו מצ"ב להתרשמותכם. התרשמותכם גם מכמות ההשקעה שלי בתיעוד חיי (ובבחינת כלים חדשים שגוגל מספקת). כמו כן, תמונות מהטיול (ולמעשה בעיקר של עינב שאין לה מצלמה פה וטרם שלחה תמונות לישראל), אפשר למצוא כאן.

View Larger Map

כן, שלום! לקח לה זמן לילדה, אבל היא יצאה מההלם..

כמה נחמד שהשבוע הראשון מאחוריי. הייתי, אפשר לומר, בהלם קליל - מהרמה האקדמית והדרישות והקושי, אבל כל זה מאחוריי עכשיו. כלומר, ההלם. בשבוע האחרון, הוא השבוע השני ללימודים, כבר הרמתי את הראש קצת וקלטתי מה הולך כאן מסביבי: עצים, נוף, בניינים עתיקים, ולא פחות חשוב, מזג אויר נפלא! התנודות במזג האויר די קיצוניות כאן. בשבוע הראשון עוד הלכתי עם מעיל ללימודים, אבל השבוע היה ממש חם, עד כדי 30 מעלות.. היום קר - 20 מעלות, אבל בהיר ושמשי. עכשיו אתם מבינים למה תמיד מדברים פה על מזג אויר?! (לא, ברצינות, אם אתה לא מתעדכן במזג האויר, אתה עלול לצאת בבוקר עם סוודר ומעיל ביום חמסין). הבנו שזה מאפיין של ניו-אינגלנג.

חוויות ראשונות מ(אחת) הספריות שלנו, הענקית מביניהן. ראשית, ואת זה שמתי לב בספריות אחרות כאן, כשאתה נכנס אתה נדרש להעביר כרטיס סטודנט, ללא בדיקת תיקים, אבל בדרך החוצה יש שומר שבודק תיקים! לישראלי המצוי הדבר הזה נראה די מוזר, היפוך התפקידים הזה.. אבל ההסבר הוא שאין הפקדת תיקים בכניסה, כך שבדרך החוצה הם מוודאים שלא לקחת ספרים שלא הושאלו כהלכה. חוצזמה, לספריה הספציפית הזו יש 10 קומות, 6 מהן מעל לאדמה. כן, בקומות התחתונות זה נהיה קצת קלסטרופובי (באמת הרגשתי קשיי נשימה, במיוחד כשהלכתי לאיבוד בפעם הראשונה). מזל שהספרים בתחום שלי נמצאים בקומה 6 מה עוד? אין הגבלה של מספר הספרים שניתן להשאיל. יש מנגנון שבו האור בכל שורת מדפים נדלק אוטומטית כשמישהו נכנס לשם (כמו בסרטים!). עפרונות בחינם (כמו באיקאה!). ומוזיאון קטן. לזכר הבחור שעל שמו הספרייה קרויה, וויידנר, שלמד בהרווארד לפני מאה שנה ונספה… בטיטאניק.

המבנה של המחלקה שלי גם די מעניין. יש בו מוזיאון של המזרח הקדום ונאמר לנו שכאן קיסינג'ר עבד בזמן שהותו בהרווארד.

מה עוד? אה, ישראלים! יש לא מעט ישראלים במחלקה וזה, לישראלי המצוי, מאוד מאוד נחמד. כבר הכרתי את שלושתם, שהם לקראת סוף לימודיהם, ועם שניים מהם אני אפילו לוקחת קורס שמעביר פרופ' היינריקס, המנחה לעתיד שלי שמאוד מוערך ואף מוערץ כאן. בשיעור הזה אנחנו יושבים, הישראלים, אחד ליד השני, כמו איזו מאפיה.. וזה ממש ממש נחמד. מזכיר לי את תאילנד

וספיקינג אוף השיעור הזה, יש לי טקסטים מימי הביניים לנתח, אז תסלחו לי. אגב, אביעד כרגע מנצל את השבת הנפלאה הזו קצת יותר טוב ממני - הוא יצא לטיול אופניים עם (…) ישראלית שהכרנו לפני שהגענו לכאן.

פתאום פה אני שם לב שאם אתה לא דתי/שומר מסורת או ילד או הורה לילד, אין לך כ"כ דרך להרגיש את החג הזה. אין שום אוכל מיוחד או מנהגים חוץ מסוכה/ארבעת מינים… שנאכל רימון? אבטיח אני לא אוכל אם יש לו גרעינים, אז לאכול פרי שכל כולו גרעינים??

אבל גם פה מציינים את האסיף. כבר כמעט חודש אנחנו אוספים 'נקודות אסיף' (Harvest Points) בסופר שבו אנחנו עושים קניות. והחל ממחר (חג סוכות!), אחרי שאספנו מעל 16 נקודות, אנחנו יכולים לקבל תמורתן $20 בקניות, ובכך ליטול גם אנחנו חלק בחגיגת הקציר המטורפת… בכל מקרה, חג שמח לכולם!

אין חדשות מרעישות אצלנו - אני מבלה את הימים האחרונים שלי כמובטל בקריאת מאמרים (אבל לפחות משתדל לעשות את זה ברחבי בוסטון), ואביגיל עסוקה כבר בלימודים ברמה של "נסה לדבר איתי עוד שנתיים, אולי אז יהיה לי רגע פנוי".

במהלך שגרת יומנו פה אנחנו נתקלים בכל מיני זוטות שלא מספיקות כדי למלא פוסט, אבל אולי חלקכם תמצאו מעניינות/משעשעות. אז הנה מספר הערות על צמחונות בבוסטון:

1. אמנם המודעות פה לצמחונות גבוהה יותר מאשר בארץ (סימני ה-V לצד מנות צמחוניות בתפריטים), אבל פה גם גיליתי שאכן יש מסעדות שאין לי שום דבר לאכול בהן. תמיד הייתי אומר שאני מסתדר בכל מסעדה ושלא צריך לדאוג לי במיוחד, אבל לא עוד… אז אל תקחו אותי ל-TGI Friday ותעבירו לי את השם של המסעדה האיטלקית לפני שהולכים אליה.

2. אין שניצל תירס! בשום מקום. אף פעם. לא בסופר ובטח לא במקומות בחוץ. למעשה אין שניצל צמחי מכל סוג שהוא. קצת הפתיע אותי, האמת, עם כל המודעות מההערה הקודמת. לאחרונה מצאנו את הדבר הכי קרוב לשניצל צמחי - בורגר צמחי. לא ממש דומה לשניצל צמחי, מעט דומה לקציצת ירקות. הבעיה היא שהם מנסים להיות בורגרים בשריים (ע"ע שווארמה טבעול), בטעם ובמראה. החלטתי להפתיע ולזרום איתם, והנה התוצאה: הצ'יזבורגר (הכפול) הראשון שאכלתי בחיי - אל דאגה, הוא באמת הרבה יותר טעים ממה שזה נראה… שנינו מאד נהנים מהחוויה הזו לאחרונה.

3. ברכבת ראיתי מודעות לפסטיבל המזון הצמחוני של בוסטון שמתקיים השנה ב-20 לאוקטובר (רשמו לפניכם). מבטיח להביא רשמים.

הבוקר הלכתי להרצאה באותו קורס מבוא בביולוגיה שג'יל (ראש הקבוצה/בוסית שלי) המליצה לי עליו. פגשתי את הלגה והיידי בלובי של ברואד ויחד הלכנו, קודם לאיבוד ואח"כ לאולם 10-250. המקום אכן נראה כמו אוניברסיטה, שום דבר שמפיל אותך לרצפה. הבניינים בנויים מעט מרשים יותר (וגדול יותר) ממה שאני מכיר בארץ, אבל הרווארד הרבה יותר מרשימה מבחינה זאת (ומבוגרת מ-MIT ביותר מ-200 שנה!). ההרצאה הועברה בצורה פשוט מרתקת. לא הייתי מודע גם, שישנם דברים בסיסיים כ"כ בביולוגיה (גנטיקה במקרה זה) שאני לא מכיר. הקצב היה קצת מהיר מדי בשבילי - לא תמיד הצלחתי גם לכתוב וגם להקשיב, ובמיוחד בכמה פעמים שבהן לא הבנתי את הכתב על הלוח. עם הזמן, אני מניח. תופעה שלא ציפיתי לה: 5 דקות לפני שעת הסיום של השיעור, כולם פשוט סוגרים מחברות, מתחילים לדבר וחלקם מתחילים לקום, כאשר המרצה (המכובד) עדיין מדבר. זה היה מוזר, על רקע הנימוס המטורף (בקנה מידה ישראלי) שנהוג פה. את הדרך החוצה עשינו בדרך המקובלת, דרך המסדרון האינסופי. אינסופי הוא אולי לא, אבל צפוף ביותר בהחלט.

המשכתי לבדי לארוחת צהרים מוקדמת (Mediterranean wrap ב-Au Bon Pain כמובן) ויצאתי לסיור בקמפוס. מקום מגניב מס' 1: בבניין לאומנות ויזואלית ששייך ל-Media Lab, תסתכלו לאן הדלתות האלו מובילות! -

מקום מגניב מס' 2: הקומפלקס של מדעי המחשב ואינטליגנציה מלאכותית, ע"ש Ray Stata (שגם הקים פעם חברה בשם Analog Devices שיצא לי לעבוד בסניף הישראלי שלה…) -
לי זה הזכיר את הפלינסטונס משום מה. שמעתי שהבניינים האלו מעניינים גם מבפנים, אבל טרם יצא לי. מהצד השני של הכביש - מקום העבודה החדש שלי: (או לפחות השלט שלו). עוד תמונות מהטיול שלי ב-MIT כאן.

אנקדוטה נוספת: ביום שני אין לימודים ב-MIT (ורק שם), לרגל ה-Anti-suicidal Day… כן, היתה ל-MIT בעיה קטנה עם התאבדויות, וזה מה שיצא מזה…

ואחרונה: משום מה תחביב הסריגה(…) פופולרי פה. יצא לי לראות בנות גם ב-MIT וגם ברכבת יושבות וסורגות. צריך הרבה סוודרים בחורף, אני מניח.

צום קל.