אי שם מעבר לים

אני מודה שזה נחת עלי די בהפתעה. בסוף יום העבודה נכנסתי ל-ynet כדי להתעדכן, ומבין עשרות הפרסומות המקפצות הצליחה לצוד את עיני חנוכיה עם נר אחד דולק… חג אורים שמח לכולם!

אז כדי לנסות ולכפר על העובדה שקצת שכחתי מתי בדיוק יוצא החג (מתישהו ליד כריסמס, לא? סתם, סתם), החלטתי לנסות ולהיות אור לגויים, או לפחות להביא מעט מאור החג לגויים, או פשוט לספר למורה קצת על החג. היא ידעה שמדובר בהדלקה של מנורה, וכשסיפרתי שאנחנו חוגגים נס בחג הזה היא הניחה שמדובר ביציאת מצרים (כנראה הנס הזה היה מעט מרשים יותר. מי יודע באיזה גודל באמת היה כד השמן). היא גם אמרה שהיא זוכרת שבחנויות שמוכרות דברים לחנוכה היא ראתה שהצבע של החג הוא כחול ולבן. מסתבר שלכל חג פה יש את הצבע שלו. זה באמת הגיוני, פשוט לא חשבתי על זה אף פעם. הכריסמס ירוק ואדום, האלווין כתום ושחור, פסחא בצבעי פסטל (הביצים) ו-4 ביולי כחול, אדום ולבן. אני מניח שהצבע של חנוכה הוא חום מטוגן. או אולי לבן של אור הנרות או של השלג הקסום שירד פה בימים האחרונים!!!

כן, דצמבר הגיע ואיתו השלג המצטבר הראשון שלנו פה. הוא התחיל להצטבר בשבת בלילה והוא עדיין שם. אין לו סיבה להנמס(?) - אנחנו יפה מתחת לאפס בימים האחרונים והבאים. יצא לי ללכת ברגל בשבת לחדר כושר. היה רק מינוס שלוש, אבל היתה רוח חזקה, על הפנים. רוח שאולי לא חודרת את המעיל אבל בהחלט את מכנסיי הטרנינג ונעליי הספורט… היה לי קר כאילו יצאתי ערום החוצה. תוך שתי דקות מאבדים תחושה באף, מסביב לפה ורצים לחדר כושר לפני שייקפאו העיניים. אבל אולי זה המחיר הסמלי שצריך לשלם כדי להנות דקות ארוכות בעבודה מבהייה בשלג שיורד בחוץ. שלג של פתיתים קטנים כמעט כמו אבק שנישא עם הרוח ושל פתיתים גדולים ורכים. "לא יורד הרבה שלג בישראל, אה?", קטע דייב את אחת הבהיות שלי.