30 בדצמבר 2007

הכנות ללידה

תחת הנושאים וידאו, חג, תרבות, קניות, שכונה, צרכנות, תקשורת, ארה"ב-ישראל — אביעד בשעה 23:16

קצת באיחור, קצת על החיים פה בין Thanksgiving לכריסמס:

השירים ברדיו. זה מתחיל מייד אחרי Thanksgiving ביחס של שיר כריסמס אחד לכל שלושה רגילים ומסתיים בכריסמס עצמו במרתון של 18 שעות (בלי פרסומות) של השירים הללו. תופעה מעניינת שקשה למצוא לה מקבילה בארץ. זה לא כאילו היו משמיעים בגלגלצ ביצועים לשירי חנוכה, או ראש השנה. פה השירים הם במיינסטרים, נכתבים ומבוצעים ע"י אמנים מהשורה הראשונה (שעושים הרבה כסף מתגמולים באותם ארבעה שבועות). השנה היו שתי יצירות שנטחנו במיוחד בגלגלצ המקומי שלנו, לאחת מהן נדבקתי בצורה די קשה. לאחר שבועיים של זמזומים מצאתי שמדובר בשיר של ג'ון לנון בשם Happy Xmas (War Is Over) ושהוא שיר מחאה מתקופת מלחמת וייטנאם. הגרסה המקורית נשמעת ככה:

גרסה מותאמת למלחמה בעיראק כאן (תמונות קשות מאד לצפייה. באמת.)

היצירה הנטחנת (והמצוינת) השנייה הייתה Christmas Eve/Sarajevo 12/24 בביצוע של Trans-Siberian Orchestra. האם זה מקרה שגם המקור שלה הוא במלחמה? לא יודע. אבל היא גם מקשרת אותנו לנושא הבא.

קישוטי הבתים. מחזה די מלבב. כשמסתובבים פה בשכונות המגורים (בדרך לסופר למשל), אפשר להתרשם מההשקעה. החל משרשראות פשוטות של נורות קטנות ועד פסלים שלמים (עצים, סנטה, איילים) עשויים נורות (אפשר להשיג בסניף ACE הקרוב). כמובן שהנטייה של האמריקאים להגזים/להראות ששלי גדול יותר/שלי יש יותר כסף להוציא על שטויות/שאני פטריוט גדול יותר מתבטאת גם פה. דוגמאות אפשר לראות כאן. כשמשלבים גם את האייטם הקודם, מקבלים את הסרטון למטה. עד כמה שאני זוכר זה התחיל מתחרות קישוטי בתים, והגיע להיות פרסומת של איזו חברת בירה…

קניות. והרי איך אפשר לשכוח - מדובר בתקופת הקניות האינטנסיבית ביותר בשנה (השנה גידול של רק 3.6 אחוז במכירות לעומת אשתקד. ב-2006 בערך 8%, ב-2005 כ-10%). כיוון שלא באמת הלכנו להסתובב בחנויות (והרי כל הקניות שאני צריך מסתכמות באתר אחד קטן ברשת), וכיוון שאנחנו לא מחוברים לכבלים, החשיפה העיקרית שלנו לנושא הייתה בעזרת הפרסומות ברדיו. היו שתי פרסומות שאהבתי, שמנסות לשכנע אותך לקנות לחבריך כרטיס מתנה שווה כסף (Gift Card) ולא מתנה פיזית. הראשונה היא של Dunkin' Donuts והיא משעשעת אותי בעיקר בגלל הסלוגן שלהם: America Runs on Dunkin'. כאילו באמת אפשר לרוץ אחרי ביקור במאבסת הסופגניות הזו. השנייה מפרסמת רשת תחנות דלק ומספקת סיבה הגיונית לקנות ליקיריכם כרטיס דלק - בו הם בטוח ישתמשו, כשיצטרכו לנסוע להחזיר את כל המתנות הטפשיות האחרות שקיבלו.

3 תגובות »

  1. You should be more careful with the titles of the post…

    Glad to hear you're having fun. We miss you!

    תגובה מAnner ISRAEL — 31 בדצמבר 2007 בשעה 10:40

  2. אני מוכרחה להסכים עם כותב התגובה הראשונה ולהודות שהכותרת של הפוסט בהחלט עוררה בי הרמת גבה משולבת עם תקוות "פולניות" אשר התבררו כתקוות שווא…

    בכל מקרה - תמיד טוב לשמוע מכם ולהתעדכן. החדשות אצלנו - עברנו דירה ומזה יומיים אנחנו לנים בשטח המוניציפלי של רמת גן (בינתיים המקום עוד לא נראה כמו בית, אבל אנשאללה בקרוב).

    נ.ב.
    אביגיל, יש לך דרישת שלום חמה מאלמוג.

    תגובה ממילה ISRAEL — 31 בדצמבר 2007 בשעה 12:06

  3. כן, אני מודה שאני משתמש בטריקים זולים כדי להגדיל תנועת הקוראים…
    אבל הכל אמת, לא? :)

    תגובה מאביעד UNITED STATES — 31 בדצמבר 2007 בשעה 17:48

RSS של התגובות לפוסט הזה. | כתובת טראקבאק

לכתוב תגובה

XHTML: אפשר להשתמש בתגים האלה: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <code> <em> <i> <strike> <strong>