אי שם מעבר לים

היום הייתי בראיון העבודה הראשון שלי, בחברת ITA Software. חברה שמפתחת מוצרים לייעול עולם טיסות התיירות, כגון מנוע חיפוש למציאת הטיסות האופטימליות עבור לקוח וגם פיתוח של מערכת מידע כוללת לחברות תעופה (מוצר חדש וחדשני - בינתיים עם לקוח פיילוט אחד בלבד). החברה נחשבת כאחת שמעסיקה אנשים מוכשרים וככזו שמוציאה למועמדים לעבודה אצלה את המיץ לפני שמקבלת אותם. למשל, כדי שיתקשרו אלי לראיון טלפוני ראשוני (עוד כשהייתי בישראל), הייתי צריך לשלוח להם יחד עם קורות החיים גם פתרון לאחת מחמש חידות שהם מפרסמים באתר שלהם. לקח לי כ-3 ימי עבודה… היום הייתי עם הלשון בחוץ כבר כשהגעתי אליהם כי הצלחתי להצטנן בשלושה ימים שאני פה (הבוקר היה חמים וגשום מאד, בתוך הסאבווי קפוא, במשרדים קר-חם חליפות. משגע אותי).

הראיון הראשון שלי היה עם בחור בשם Rajiv שהייתי מהמר שהוא מאזור הודו-פקיסטן. מיד לאחריו עוד ראיון עם אמריקאי בשם Ryan, ואחריו עם אחד בשם איתמר… כל אחד מהראיונות שעה בדיוק. בשעה 12:00 הגיעה השעה לנוח קצת בארוחת צהרים, או כך חשבתי לתומי. ליווה אותי יפני בשם Albert(…) למסעדה איטלקית(…) והסביר שזה יהיה הראיון הטכני האחרון שלי להיום… כן, הם לא מבזבזים שם זמן. היה מוזר ומעט מעצבן. הייתי צריך לספר לו (בצעקות) במסעדה על הפרויקטים שעשיתי, תחביביי שאיפותיי וכו'… כשחזרנו ביקשתי לעשות לעצמי תה וגיליתי שהם משתמשים באותו תה שי.ב.מ בארץ משתמשים בו - תה צמחים של ויסוצקי… אריזות זהות, רק הכיתוב באנגלית.

ואז, לאחר ארבע שעות של ראיונות טכניים התפניתי לבצע ה-programming exercise שלהם. מקבלים תיאור של בעיה, מחשב ואפשרות לשאול את James שאלות ותוך שעתיים צריך לתכנת פתרון לבעיה. אלוהים איזה מעצבן. אחרי שעה וחצי סיימתי ולמרות שידעתי שכדאי לחשוב על דרכים יעילות יותר לפתור הבעיה כי בטח ישאלו אותי, קראתי לג'יימס. הוא כמובן שאל אותי על דרכים יעילות יותר לפתור הבעיה ושם קצת הסתבכתי. בסופו של יום, היה מעניין לפגוש ולדבר עם האנשים השונים, היה מתיש ביותר ונדמה לי גם שזה לא המקום שאני חולם לעבוד בו.

ראיון/פגישה שקבעתי לערב עם ישראלי מחברת EMC שנמצא פה בביקור (רק עד מחר בצהרים) נאלצתי לבטל.