אי שם מעבר לים

לפני כמעט שנתיים, כשהתחלתי לעבוד, התרברבתי פה על כתובת המייל השווה שקיבלתי ממ.י.ט (שמי הפרטי שטורדל מיט נקודה אי.די.יו) בנוסף למייל העבודה האמיתי שלי וזאת כיוון  שהמכון שלי (The Broad Institute of MIT and Harvard) נמצא בקמפוס של, ומסונף מנהלתית למיט (ואני עובד מיט). ובכן, ביום רביעי הקרוב, ה-1 ליולי זה נגמר.

בספטמבר האחרון, בטקס רב רושם בלובי שלנו, בהשתתפות כל המי ומי (נשיאות הרווארד ומיט, המושל ונציגי תקשורת) הודיעו אלי ואדית ברואד על מתנה בסך 400 מיליון דולר למכון (בנוסף ל-200 שתרמו עד כה) שתאפשר להפוך אותו למכון עצמאי. על פי התוכנית, ב-400 המיליון לא ייגעו במהלך 10 השנים הקרובות אלא ישקיעו אותן בעזרת קרן ההשקעות של הרווארד עד שיצמחו למיליארד דולר (=4 מיליארד שקל. יאייקס).

המשמעות לארגון, כפי שאני רואה אותה, היא בעיקר הגמישות הניהולית והכבוד להנהלה (יחד עם עוד כמה ג'ובים ניהוליים ואני בטוח שגם כמה ג'ובות). המסר שאנחנו מקבלים מההנהלה הוא שקרה לנו הדבר הכי טוב שיכולנו לצפות לו ושמדובר בזמנים מרגשים… שום דבר קונקרטי מזה. מבחינה מנהלתית מדובר בכאב ראש לא קטן (אבל שווה את זה, אנחנו יודעים). לנו סיפרו שיהיו מספר שינויים בתנאי העבודה אבל אל דאגה, המשכורות לא ישתנו… (אם לא ברור — בהיותנו חלק ממוסד אקדמי משכורות העובדים נקבעות על ידו, ואינן ידועות כגבוהות במיוחד. כמוסד עצמאי תוכל ההנהלה לקבוע גובה משכורות כאוות נפשה ועל כן הציפייה קצרת המועד לשינוי לטובה).

ואכן השינוי הגיע לפני שלושה חודשים, בדמות ערימות של מכתבים על עגלות דואר. כל עובד שני בערך קיבל מכתב. מכתב פיטורין… כיוון שהמכון הופך לעצמאי ב-1 ליולי הרי שעובדי מיט עוברים להיות עובדי המכון ולכן עפ"י החוק צריכים להודיע לנו רשמית ממיט שמפסיקים להעסיק אותנו. אז למרות שהבהירו לנו לפני זה שזה יגיע ושמדובר בסך הכול במהלך בשביל הפרוטוקול, עדיין קיבלנו רק מכתבי פיטורין. לא הגיעו שום "מכתבי העסקה" יחד איתם או מאז. אבל כנראה שבאמת אין מה לדאוג.

רק למלא טפסים. היינו צריכים למלא שוב טופס הגשת מועמדות לתפקיד (למה אני מתאים לתפקיד - עשיתי אותו במהלך השנה וחצי האחרונות. ממליצים? הבוסית שלי), טופס הצהרת סודיות, ויתור על סודיות לתיק עובד שלנו במיט, טופס 101 (או באנגלית - I-9), לשנות ביטוח רפואי (יש חבילות חדשות, האמת יותר זולות). את מספרי הטלפון שינו, את כתובות האימייל, את כרטיסי הזיהוי (כולל קמפיין צעקני עם הסיסמא "לא הצטלמת לכרטיס החדש? - לא תוכל להשתמש במעלית!"). אה, והם קוראים לברואד החדש Broad 2.0… איך אומרים lame בעברית?

אבל חוץ מהטרדות הזמניות האלו מה שבאמת חבל הוא איבוד הסטטוס של עובד מיט (והחלפתו באובד מיט?). ארגון גדול כמו מיט יכול (ורוצה) לספק מגוון של הטבות לעובדים שיהיה קשה לברואד לספק. אנשים איבדו את הזכאות להשתמש במרכז הספורט (במחיר עובד), לשלוח את הילדים לגן של מיט, להשאיל ספרים מהספריות, להשתתף באירועים סגורים של מיט, להיכנס לבניינים בקמפוס אחרי 6 בערב ובסופי שבוע וכן, לקנות כרטיסי קולנוע מוזלים (כשהתראיינתי לעבודה ושאלתי אנשים איך התנאים יותר מאחד הזכירו את ההטבה הזו. גיחכתי לעצמי אז. והיום?)

קראת עד לכאן (בלי דילוגים)? הנה פרס: אביגיל מגיעה לארץ ב-15 ואני ב-19 ביולי. להתראות בקרוב!

To all our dearly beloved,

We would like to wish you a happy springy holiday and a joyous Seder

Wish we could spend it together

Thinking of you always

Aviad and Avigail

הלכנו השבוע לראות את האופרה אותלו בביצוע של Lowell House Opera של הרווארד. קצת מוזר — Lowell House הוא בניין (קומפלקס בניינים) מעונות סטודנטים ואיכשהו יש לו אופרה משלו, שהיא גם (כמיטב המסורת ה'הכי' האמריקאית) האופרה המופיעה ברציפות הכי הרבה זמן בניו אינגלנד (מאז 1938)… המופע עצמו מתקיים בחדר האוכל(…) של המעונות שהוא אולם די מרשים בשביל חדר אוכל (אני לא זוכר נברשות בקפיטריות של אונ' ת"א), אבל עדיין חדר אוכל. אנחנו ישבנו בשורה של מכונות השתייה.

האמנים המופיעים הם בחלקם מקצועיים (בתפקידים ראשיים) ובחלקם סטודנטים. ההפקה כוללת חוץ מתפאורה ותאורה גם תזמורת מלאה שתמיד מרשים לשמוע, בייחוד באווירה אינטימית כזאת (כ-150 איש). האדם שדרכו נודע לי על ההופעה וגם הסיבה (היחידה, יש להודות) שבגינה רציתי ללכת ולצפות באופרה הוא עמית לעבודה בשם Channing Yu שביליתי כשנה וחצי בלשבת גב אל גב איתו באותו קיוביקל. רק לאחרונה נודע לי שהוא מנהל חיים כפולים (אם לא מרובעים)– הוא מה שנקרא M.D Ph.D, רופא ודוקטור אם תרצו; אונקולוג שמטפל בחולים בבי"ח, חוקר סרטן במכון שלי, פסנתרן, כנר ובריטון סמי-מקצועי ומנצח. על התזמורת של אותלו למשל. היה ממש מוזר וכיף לראות אותו פתאום בטוקסידו בעמדת המנצח, מנצח בהתלהבות. מדהים אילו אנשים מוכשרים יש בעולם. נחמד שחלקם בוחרים להסתובב פה מסביבנו.

ד"א, אנחנו הסתלקנו בהפסקה. הכסאות הלא נוחים, הנחירות של אביגיל והצרחות מהבמה לא הותירו ברירה…

המזל הוא שחוץ מתרבות יש פה גם כמה דברים מעניינים לעשות (סתם, סתם). השבוע גיליתי אתר בשם www.bostonscienceandengineeringlectures.com. לטובת מי שמתכוון לשהות פה זמן מה בקרוב (איזה כיף!) או שמעוניין להודיע לי על הרצאות שאסור להחמיץ.

כשהיינו בישראל בקיץ האחרון חגגנו את היומולדת שלי בצימר בצפון. אני מניח שכמו לנו, גם להרבה זוגות צעירים אחרים סופ"ש בצימר בצפון הפך בשנים האחרונות לדרך הכמעט סטנדרטית של בילוי חופשה בארץ. על כן, מתוך הרגל, בילוי בצימר נראה הדרך הראויה לחגוג את היומולדת של אביגיל אשר חל לפני כחודש. עד כה לא יצא לנו למעשה לצאת לחופשה באיזור לא עירוני ולא אצל קרובים/חברים. מהר מאוד גיליתי שאין לי מושג לאן נוסעים כאן לחופשה רומנטית. רב אתרי התיירות מציעים weekend getaways בחורף באזורים חמים כמו פלורידה או הקאריביים או לערים. אך כיוון שנראה לנו חבל לטוס לחופשה לסופ"ש בלבד החלטנו לדחות את הרעיון הזה למועד מאוחר יותר (ראו הפוסט "ג'מייקה עם ענבר ועירית, מרץ 2009" — בקרוב על מסך ליד פניכם).

חופשה בניו אינגלנד בפברואר משמעותה חופשה עם הרבה שלג מסביב, וכי מה יותר נחמד מצימר עץ קטן על צלע הר מושלג? לא הרבה דברים, אני חושב, ועל כן חבל שלא הצלחתי למצוא אף צימר קטן כזה. הדבר הכי קרוב לזה הן בקתות עץ גדולות (מטבח, סלון, מס' חדרי שינה) שמתאימות למשפחות או כמה זוגות ושמושכרות לתקופות של שבוע ומעלה. האפשרויות האחרות מסתכמות בחדר בבית מלון או ב-inn (פונדק, עפ"י בבילון). האחרונה מספקת, כנראה, את החוויה הקרובה ביותר לחוויית הצימר. בייחוד אם מדובר ב"פונדק" מהמפנקים יותר שבהם.

אנחנו שהינו ב-Stone Hill Inn בעיירה (הציורית/תיירותית) Stowe אשר בצפון מדינת Vermont, היא מדינת טיוליי השלכת וחופשות הסקי, צפון-מערבית מבוסטון. הנוף מעט שונה אך עדיין - סופ"ש יומולדת בצימר (=חדר, לא?) בצפון. הנה מה שראינו:

כמו בארץ, גם פה, אם נוסעים יותר מדי צפונה מגיעים ל…

ואך הגיוני הוא שאם באינגלנד החדשה הננו, נמצא פה גם את…

למרות שזה כבר קצת מוגזם, לא?

וגם כאן מסוכן לנסוע בכבישים…

כשהתחשק לנו משהו טעים לאכול, במקום לעצור ליד דוכן של פיתה דרוזית עם לבנה (יאמי) עצרנו במפעל הראשון (והעדיין פעיל) של גלידת בן & ג'ריס. עשינו סיור במפעל ולמדנו כמה דברים חדשים (בין השאר - לבן & ג'ריס ארבעה מפעלים בארה"ב ואחד בחו"ל. נכון, ישראל). וכמובן -

המקום והחדר שלנו היו אכן מרשימים. המקום נמצא על גבעה מוקף יער וככל הנראה גם דשא בעונות הפחות לבנות של השנה. יש בו 9 חדרים ו"סלון" משותף עם אח, שולחן ביליארד ומשחקי חברה וגם מטבחון עם שתיה ואוכל חופשי (מצבים כאלו מעמידים במבחן את הערכים עליהם גדלנו בארץ הקודש. אני חושב שאצלנו העניין הסתכם ב 4-6 חטיפי גרנולה ובקבוקי מים שלקחנו לנסיעה חזרה…). וכמו בארץ, האטרקציה בחדר היא הג'קוזי (בחדר שירותים בגודל של חדר השינה והסלון ביחד), ושלא כמו בארץ הוא חולק יחד עם חדר השינה אח דו-צידי… כשהגענו יצאנו לטייל קצת בחוץ -

ובדקנו את אמצעי התחבורה במקום.

(סוג המזחלת הזה נקרא toboggan. דגש על ההברה השנייה).

סופ"ש בצפון. כמו בארץ, רק אחרת.

שאר התמונות - כאן.

(תודה לעדי ש(בלי ידיעתה) דירבנה אותי לחזור ולכתוב).

90% מהקולות בקמברידג' הלכו לאובמה. ככה זה נראה בכיכר ליד הבית:

עוד חגיגות